האגור יט

ומ''מ מנהג צרפת ואשכנז לאומרו:

(ק) הרמב"םנ כתב שמצוה מן המובחר שיתחיל ביותר קודם הנץ החמה כדי שיגמור לקרותו ולברך ברכות אחרונות עם הנץ החמה ושיעור זה כמו שעה אחת קוד' שיעלה השמש עכ"ל. וזהו כותיקין וכ"כ התו' פ"ק דברכות מצוה מן המובחר כותיקין (קא) קדושה ביוצר כתב הרמב"ם שאין ליחיד לאומר' וכן מהר"ם והביא ראיות כמו שהביאו הלקט. וכן רב נטרונאי גאון. והרא"ש כתב שהיחיד או' עכ"ל הטורים:

(קב) וכן המנהג שהיחיד אומרו. ה"ר אליעזר מווירונה גורס עונים ביראה ואו' קדוש וברוך לאל ברוך. והר"ר ברוך כתב האומר עונים ביראה ואו' קדוש וברוך לא יפה עושה משום שאותה כת שאומרת קדוש אינה אומרת ברוך כדאמרינן בפרק גיד הנשה אלא הכי לימא עונין ביראה ואו' קדוש והאופנים וכו'. משבחים ואו' ברוך ואינו גומר הפסוקים ומתחיל לאל ברוך נעימות יתנו וזהו עיקר עכ"ל שבולי הלקט. ומנהג אשכנז לומר כך עונים ואו' ביראה קדוש וכו' והאופנים וחיות הקודש ברעש גדול מתנשאים לעומת שרפים לעומתם משבחי' ואו'. ברוך כבוד ה' ממקומו:

(קג) נהגו לחתום באשכנז אור חדש על ציון תאיר. ובספרד אין נוהגין וכ"כ רש"י לומר וכן רב סעדיה גאון. והרא"ש כתב שיכול לאומרו וכן רב שרירא גאון. ויש שחותמין בה ונזכה כלנו במהרה לאורו למענך יוצר אור בא"י יוצר המאורות כדי להזכיר מעין חתימה להסתלק מן הספק שיבולי הלקט. מנהג אבותינו לומר אור חדש בציון תאיר ויש בני אדם שאינן או' וכן בתשובת הגאונים יש שלא לאומרו וטעם שלהן לפי שאין מברכין על אור העתיד. ואני אליעזר אומר כי מנהג אבותינו תורה שלמה היא כי מדבר מן האור הנגנז והוא נברא מששת ימי בראשית ואנו מתפללים שנזכה לאותו האור עכ"ל הרוקח. ובאשכנז נוהגין לו' כן:

(קד) ברכה שניה מק"ש פליגי בה רב אדא אמר שמואל אהבה רבה. ורבנן אמרי אהבת עולם ופסק רב אלפס כרבנן וכן הלכות גדולות ור"ח ור"י בר שמואל ור' ישעה ורבינו יצחק א"ז והגאונים הכריעו וכן רבינו יעקב גאון ואמרו שחרית אהבה רבה ערבית אהבת עולם לצאת ידי שניהן וכן נוהגים באשכנז עכ"ל בעל הטורים וכן פסק המרדכי:

(קה) זאת אומרת ברכות אינם מעכבות פי' ר"ח שאם קרא ק"ש בלי ברכותיה יצא ורב האי או'. אם לא אמרן כלל מעכבות אבל הירושלמי רוצה לו' סדר הברכות אינם מעכבות אם שינה סדרם:

(קו) בפ' כסוי הדם ובערבי פסחים מצות צריכות כונה. ובירושלמי דראש השנה הדא אמרה מצות צריכות כונת הלב רוקח. גרסינן בברכות בפ' היה קורא שמע מינה מצות צריכות כונה. מאי אם כוון לבו לקרו' לקרו' והא קרא בקורא להגיה. פירשו התוספות בקורא להגיה שקורא בחסרו' ויתרות כמו לטטפת לטוטפת ובה"ג פסקו דמצות צריכות כונה וכ"כ הרא"ש וצריך שיתכוון לצאת:

(קז) יש נוהגים לו' אמן אמ"נ. וי"א אמ"נ. והרמב"ם כתב דוקא כשיחיד גו' קודם החזן הברכה אז יענה אמן על ברכת החזן אבל על ברכה עצמו לא. גם כתב שנראה לו מי שאומר אל מלך נאמן שמזכיר שם שמים לבטלה ובטורים האריך והרוקח כתב כי ראוי לו' אמן אפי' יחיד אחר ברכה שניה שלפני ק"ש מפני שנקראת סוף ברכה ואו' אל מלך נאמן וברוך שם כבוד וכו' שהם ט' תיבות להשלים המנין מרמ"ח תיבות כי בפ' שמע יש בה מ"ח תיבות ובוהיה קכ"ב ובציצי' ס"ט הרי בין הכל רל"ט. ותשעה הרי רמ"ח עכ"ל. ולפי דעת הרוקח משמע שצריך לומר שתיהן אמן ואל מלך נאמן אמן לסוף ברכה ואל מלך להשלים המנין. ובאשכנז וצרפת נהגו לומר אל מלך נאמן ולא אמן. איתא בתנחומא שיש רמ"ח תיבות בק"ש כנגד רמ"ח אברים. ותירץ רבינו דניאל ז"ל שהוסיפו עליהם ג' תיבת אל מלך נאמן כדי להשלים רמ"ח אברים וכ"כ רש"י בספר הפרדס וכן נמצא בטעמי ר"י חסיד עכ"ל משבולי הלקט:

(קח) יש מורין בנענוע ראשם בשעה שמאריכין בדל"ת דאחד כפי המחשבה למעלה ולמטה ולארבע רוחות. ויש מפקפקים בדבר משום דתנן לא ירמוז בעיניו והרא"ש כתב דלא דמי להתם כי בכאן הרמיזה היא לצורך הכוונה. ל"ה:

(קט) נמצא באגדה שאליהו צוה שלא להפסיק ולספר בין קדיש לברכו ובין גואל לתפלה בין ברכה לברכה בין פרשה לפרשה בין פ' לפ' בין אמן יהא שמיה וכו' ליתברך וראיתי מפרשים בין ברכה לברכה כגון שתי ברכות הסמוכות ומחוברות זו לזה כגון ברכות של תפילין וי"ח ברכות של תפלה וברכת המזון וזולתם. בין פרשה לפרשה כגון הפרשיות דברכת כהנים ובשעת הברכה והקורא בתורה ובמגילה ומפסיק בקריאותו. בין פ' לפ' כמו פרקי ק"ש והלל. ע"כ משבולי הלקט:

(קי) האומר שמע שמע משתקין אותו. פי' בירושלמי דוקא בצבור אבל ביחיד לית לן בה ונראה דאין לחלק דבגמ' דידן אינו מחלק. ל"הט. הא דאמר פסוק וכופלו הא דאמר מלה וכופלה. פירש"י אם כופל כל פסוק משתקין אותו דמחזי בשתי רשויות ורב אלפ"ס פי' להפך:

(קיא) עד לבבך בעמידה בירושלמי מפרש לאו דאי הוי יושב דיעמוד אלא אם היה מהלך עומד ואפי' לבית הלל מצוה מן