האגור יח

הראשונים שהרגילו בבתי כנסיות שלהן שהיו בשדות אע"פ שעתה אין זה הטעם מ"מ הברכה לא זזה ממקומה וכן בברכות האלו אף ע"פ שלפעמים אין שם מי שאינו בקי לא חלקו עכ"ל ולי המחבר נר' מי שמברך בשחרית על נטילת ידים בשעת נטילה ואח"כ בבה"כ לא יברך יפה עושה:

(פט) נשאל לגדול הדור מהרר''י מולן לקהילת אשכנז שנוהגים הזקנים בהשכמ' בבה"כ לברך ברכת ענ"י בקול רם ואחד הוא המברך וחבריו עונין אמן ואח"כ מברכין האחרים ג"כ פעם אחרת ענ"י בקול רם למה לא יצאו בפעם ראשונה באמן שענו והשיב כי אע"פ שענו אמן יכולים לחזור ולברך מאחר שהא' שהוא מתחיל לברך אינו מכוין להוציא כי צריך כונת המברך והשומע ואפי' אם הש"צ יכוין להוציא מי שאינו בקי מ"מ המברכי' אחריו אינם מכונים לצאת ידי חובתן בברכתו עכ"ל:

(צ) כל המתרצה להיות ש"צ שלא מתוך אגודה אחת אין רוח חכמים נוחה הימנו ויחיד מוחה בחזנות והרמב"ן חסדאי חולק מספר א"ז:

(צא) בעיר ווירצבו"רק מנעו לגר להיות ש"צ ולהתפלל בצבור וראיה מבכורים דהגר מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר אשר נשבעת לאבותינו ור' יואל התיר והביא ראיה מהירושלי מרדכי פ"ק דמגיל':

(צב) הטור הנהיג לומר מיד אחרי אלהי נשמה ברכת התורה ולא כאשר עושין באשכנז שאומרים מתחילה הרבה פסוקים כי גם הפסוקים צריכים ברכה וכן הוא בסדר רב עמרם וכן נוהגים בצרפת וכל איטליא"ה אבל אינו צריך כמו שכתבתי מרדכי פ"ק דברכות וכ"כ מהרר"י מולן בתשו' שאין לחוש כי אין או' הפסוק דרך למוד רק דרך בקשה ושבח ורצוי ולא דרך למוד עכ"ל (צג) אין לחתום בברכת התורה בא"י למדני חקיך האלפסי כתב שלא לדבר בין ישתבח ליוצר וכן יש בירושלמי דהשח ביניהם עבירה הוא בידו וחוזרין עליו ממערכי מלחמות ורב עמרם התיר להפסיק בדבר שהוא צורכי רבים או לצרכי צדקה ורש"י התיר להפסיק בצרכי קדושה מק"ו מהלל. באשכנז אין אומרים מזמור לתודה בשבת וי"ט:

(צד) השיב הראב"ד טעם על הקדישות שאו' בתפלה האחד אחרי פסוקי דזמרה שיש לשם הפסק דפסוקים וקדיש אחר סיום תפלה מי"ח שהוא מצוה בפני עצמה. ואינה דבוקה לאחריה וקדיש אחר קריאת התורה כי היא מצוה בפני עצמה בכנסת וקדיש אחר הקדושה והיא דבר שבקדושה וקדיש אחר אמירת מזמור או פרק או אגדה או משנה כדאמרינן בסוטה עלמא קאי אקדושא דסדרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא וקדיש אחר אשרי למנחה שהיא מצוה בפני עצמה כדאמר רבי אבינא כל האומר תהלה לדוד בכל יום מובטח שהוא בן הע"הב וקדיש אחר ברכת ק"ש של ערבית כי תפלת ערבית רשות ויש שהולכין להם קודם י"ח ולא ישמעו קדיש וקדיש לאחר תפלת ערבית שכבר נשלמה התפלה ואין פוחתין מז' קדושות בכל יום והגאונים כתבו על שם שבע ביום הללתיך עכ"ל השבולי הלקט:

(צה) היה בא לב"ה ומצא צבור שגמרו פסוקי דזמרה שאלו לרב נטרונאי מהו שיתפלל עם הצבור ואמר אחרי כן פסוקי דזמרה והשיב שלא יאמרם כלל אחריהם. וכן הוא דעת הגאונים וכן דעת הרמב"ן וה"ר יהודה אלברצלוני. אבל הצרפתים אומר בין כך ובין כך אומר' אותו ואנו נוהגים כדברי הגאונים ותשובת הרשב"א וכ"פ ר"י אור זרוע אלא יאמר ברוך שאמר ותהלה לדוד הללו אל בקדשו וחות' בישתבח וממהר להתפלל עם הצבור. והרא"ש כתב בשם רב עמרם שיאמר ברוך שאמר ותהלה לדוד בלבד וחותם ישתבח והר"ר יונה כתב אם מצא צבור שהתחילו יוצר אור ואין שהות אפי' להתפלל תהלה לדוד יקרא ק"ש בברכותיה ויתפלל תפלה עם הצבור ואח"כ יקרא פסוקי דזמרה עם הברכות שלפניהם ואחריהם וכו' עכ"ל הטורים ואני המחבר או' כי יש לתרץ ולומר שרב נטרונאי ורב עמרם אינם חולקים על ה"ר יונה כי דוקא כשאמר מתחלה ברוך שאמר ותהלה וישתבח אז אין לומר הזמירות אחר התפלה אבל כשאין לו שהות לו' דבר אפשר דמודו שיאמר אחרי כן אבל לפי זה קצ' דחוק לשון רב נטרונאי ז"ל שאינו משמע כן ונמצא כתוב בשם הערך בשם רב משה גאון שאין לומר פסוקי דזמרה אחר התפלה משבולי הלקט:

(צו) יש מתירין לצרף קטן וחומש בידו עם תשעה לתפלה והרא"ש כתב שאין לצרפו עד שיביא שתי שערות לא לתפלה ולא לברכת המזון:

(צז) ועונין יהא שמיה הגדול מבורך מכאן יש לסתור מה שפי' במחזור ויטרי יהא שמיה רבא שזהו תפלה שאנו מתפללין שימלא שמו כי יד על כס יה שלא יהיה שמו שלם וכסאו שלם עד שימח' זרעו של עמלק ופירושו יהא שמיה שם יה רבא מברך כלומר שאנו מתפללים שיהא שמו גדול ושלום ומבורך לעולם הוי תפלה אחרת כלומר ומבורך לעולם הבא וזה לא נראה מדקא' הכא יהא שמיה הגדול מבורך משמע דתפלה אחת היא ואין ר"ל שיהא שמו גדול ושלם אלא יהא שמו הגדול מבורך עכ"ל תוס' פ"ק דברכות וכן הסכים בעל הטורים:

(צח) מהר"ם כתב שש"צ אצ"ל ברוך ה' המבורך לעולם ועד. וה"ר יהודה אלברצלוני כתב שצריך שיאמר ונוהגין לאומרו:

(צט) נהגו לו' בשעה שהחזן או' ברכו שאומרי' הקהל יתברך וישתבח כו' ויותר נרא' שלא לאומרו כדי שיאזינו אל החזן עכ"ל הטורים