האגור יז

אצלה רק שהיא סתומה:

ע יכתוב הרגל בעין והעין בעמידה כדי שיוכל לכתוב אות אחרת אצלה שלא תגע בה ולא יעשה הז' שבעין קטנה שתהיה כמו יוד אלא ממש כמו זיי"ן וכן כתב החסיד. ולא תגע הזיי"ן לראש העין אלא למטה:

פ יכתוב באופן שלא תגע הנקודה שבפנים אלא במצח הפה למעלה לצד שמאל ולא תגע למעלה בגג וגם לא למטה בקרקע ואם נגע' בפנים פסולה לדברי כל הגאונים וכ"כ הרוקח וכן החסיד שצריך שלא תגע בפנים. וז"ל הרא"ם בספר יראים פ"ה כפופה וצד"י כפופה צריכה שתהא עגול' לצד התחתון כשתפשטם יהיו מכוונות ופשוטות ולא מרובעות למטה אמנם הרוקח כתב בהדי' בשם החסיד שצריך לעשות הפ"ה כמוהבי"ת מרובעת ולא עגולה כמו כ"ף וכן הפ"ה פשוטה דינה להיות מרובעת עכ"ל. וכן נוהגים הסופרים. ואני המחבר קבלתי שיש באות הפ"ה כמנין שם המיוחד כי דינה כמו כ"ף וי"ו מהופכת בתוכה לכן הנקודה בתוך הפ"ה דינה להיות עוברת למעלה מן גג הפ"ה שאז היא כמו וי"ו מהופכת בתוכה ולפי קבל' זו דין היותה עגולה כמו כ"ף:

ף יש לכותב' עגולה כמו רי"ש אבל לפי קבלת החסיד צריכה להיו' מרובעת כמו פ"ה כפופה והנקודה שבפני' ראשה הפוכה כנגד פנים ולא כנגד חוץ:

צ יעשה היו"ד שבצד פניה נוטה כלפי מעלה שמראה על בוראה שהוא צדיק ומושב הצד"י ארוכה כמו הנו"ן וזנב היו"ד ימשוך בצוארה ומושב הצד"י ימשוך למטה לחוץ לצד ימין שלא ידמה לעי"ן וצ' לדבק היוד לצואר. וכתב החסיד שיזהר שלא ידביק היו"ד למטה אצל המושב שלא תדמה לעי"ן רק באמצע צוארה לכן יכתוב ירכה ארוך וידביק היו"ד היטב לצואר שלא תדמה לנו"ן יו"ד ץ יאריכנה עד שאם יכפלנה שתהיה ראויה לצדי כפופה:

ק יכתוב גגה ארוך והזנב לצד פנים מעוקם והרגל השמאל יהיה ארוך שלא תדמה לה"א והתג בגגה לצד שמאל ויעקם מעט זנבו בצד ימין. ואני המחבר קבלתי שהיא מן האותיות כמספר השם המיוחד כי דינה כמו כ"ף וי"ו הרגל כמו וי"ו והגג כמו כ"ף:

ר יכתבנה עגולה שלא תדמה לדל"ת וראשה ארוך שלא תדמה לוי"ו וירכה קצר שלא תדמה לכ"ף פשוטה:

ש יכתוב ראשה האמצעי כמו זי"ן ולא כמויו"ד זה דעת רבי אברהם בעל תפילין בחבור שלו. אבל רבינו שמחה וכן סמ"ג והרוקח כתבו שצריך להיות כמו יו"ד:

ת יכתוב גוף הת' כמו ד' כן נאמר בשם הר"ר יצחק אור זרוע וירך הימין קצר שלא תדמה לכ"ף פשוט' והרגל שמאל יהי' מדובק בטוב למעלה ועקום הרגל לצד חוץ ולא לצד פנים שלא תדמה לפ"ה פשוטה. והרוקח כתב שיש לכתוב הת' כמו שני דלתות זה בתוך זה וכן כתב החסיד שצ"ל בעלת זויות ולא כמו רי"ש וכן נהגו העולם. ואני המחבר קבלתי וכן ראיתי בספר תמונה כי הת' היא מן האותיות מספר השם המיוחד כי דינה להיות ר"ו הגוף מן הת' כמו רי"ש והרגל כמו וי"ו מהופכת שעולה כמנין השם כי ר' עולה במספר עשרים כשתקח כל העשרות מן מאתים כי העשיריו' אחדים הם. והוא עולה יחד כ"ו:

הלכות ברכות (פו) בגמרא כד שמע קול תרנגולתא וכו' הוא הדין אם לא שמע דאין הברכה אלא על האור שהתרנגול מבחין בין האור. והמיימ' פליג וכתב דווקא כששמעו וכן אם שכב כל הלילה בבגדיו. לא יברך מלביש ערומים מרדכי פ"ט דברכות. והמנהג לברך אפי' כשלא שמע קול תרנגולתא כי אנחנו מסדרים יחד כל הברכות האילו בבה"כ:

(פז) כתב בסדר רב עמרם כיון שברך זוקף כפופים אין לברך מתיר אסורים ואיני יודע למה דהא בגמ' מפרש כל חדא וחדא למה נתקנה ובסדר אשכנז מוסיפין ברכה אחת הנותן ליעף כח ונתקנה על שאדם מפקיד נשמתו ביד ה' עיפה ומחזיר' לו חדשה לשון הטורים ואני המחבר קבלתי מרבותי שאין להוסיף עוד על אילו ברכות שנתקנו רק כמו שנזכרים בגמ' ועליהן אין להוסיף ומהן אין לגרוע ואפי' על הברכה מהנותן ליעף כח ראיתי מקטרגים מאחר שאינ' נזכרת בגמ' ובסדר ברכות של בעל סמ"ק אינ' נזכרת ברכת ליעף כח וכן ברוקח בסדר של ברכות מ"מ המנהג מצרפת ואשכנז לאומרה אכן ראיתי בסדורי טלי' ואני וקטאלנ"י וספרדים הרבה ברכות שלא הוזכרו לא בגמרא ולא בפוסקים ואין להם ראיה ומנין:

(פח) לשון סמ"ק ואעפ"י שעיקר תפלות דרבנן מ"מ יש תפלה שהיא דאורייתא עכ''ל וסמ"ג כתב כי מצות עשה להתפלל בכל יום ותנן בפ' מי שמתו שנשים ועבדים חייבים בתפלה לפי שאין זמן קבוע לה פיר' מן התורה נשאל' לגדול הדור מהר"רי מולן איך יתכן שהאדם נוטל ידיו שחרי' וממתין לברך על נ"י עד בית הכנסת והלא הפסק הו' בין הנטילה והברכ' והשיב כי אין לו כל כך טעם מפורסם אבל נר' לו שדבר זה נתקן שימתין לסדרם בבה"כ כדי שישמעו עמי הארץ שאינם יודעים לברך ויענו אמן ויצאו בברכתו ואע"פ שלפעמים מברכין בבה"כ אע"פ שאין שם מי שאינו בקי מ"מ לא חלקו כמו שמצינו בברכת יראו ענינו או תהלה נביע שנתקנו בשביל