האגור טז

כן שאין ראוי להיות הפרש בין ה"א לחי"ת אלא שהרגל אינו דבוק:

ו יעשה לה פנים שוים למעלה ולמטה ולא קצר וארכה ארוכה שלא תדמה ליו"ד וצואר ארוך ודק שלא תדמה לזי"ן וכן כתב הרמב"ן:

ז ראש הזי"ן עב משני צדדין והגוף יורד באמצע קצר ולא ארוך שלא תדמה לנו"ן פשוטה ולכן ראשה נוטה לכאן ולכאן על שם יום השבת הנקראת זיי"ן וכ"כ רבינו שמ' זיי"ן יש לה שני תגין משני ראשיה:

ח יעשה סוטרא לגגה של חי"ת כי הוא מורה לחיי העולם שהוא ברומו של עולם ועוד שהגמרא אומרת במס' שבת נטל לגגו של חי"ת ועשה תרין זייני"ן זהו לפי' ר"ת. אבל רש"י פי' חי"ת ישרה ועל גגה תג וקוף לצד שמאל ולכן לצאת ידי שניהם יש לעשות שני זייני"ן עם חטוטרת וגם מקל זקוף לצד שמאל כמו דעת רש"י ובפסקי מהרי"ח פוסק כר"ת ואומר שכן יש באלפא ביתא של רבי עקיבא. ובהגהות מימוניות יש שר"ת בעצמו קיים דברי רש"י וגם קיים דעתו ועשה שניהם:

ט יעמיק ראשה ויטיה לצד מטה בפנים אבל לא יגע הראש של מטה בקרק' הטי"ת כלל וגוף הטי"ת יעשנה למטה עגולה. והטעם שיעמיק ראש ימין למטה כדאמרינן בפר' הבונה בשבת נתכוון לכתוב אות אחד ועלו בידו שתים דהיינו פה וזיי"ן חייב. א"כ ש"מ שיש לעשות הטי"ת דוגמת הפ"א. וכן אמרנו בגמ' שלא יעשה טותי"ן פהי"ן. וכ"כ ר"ת וכן ר"א ממי"ץ רק שלא יכפה הראש ימין יותר מדאי כי אז תהיה ממש כמו פ"ה עכ"ל. וז"ל אלפא ביתא דר' עקיבא מפני מה טי"ת טמון ידו וזקוף ראשו וקושר קשר שכל הנותן מתנה לעני יתן לו בסבר פנים יפות ובסתר משמע דטמון היינו הכפל שתוך חללו עכ"ל הגהות מימוניות:

י יש לה תג למעלה שמראה על בוראה שבראה ויש לה תג למטה כדאית' בגמ' למה יו"ד ראשה כפופה כי מורה על הצדיקים שהם כפופי ראש. והרגל יעשה קצר ועקום כלפי שמאל שלא תדמה לוי"ו. השני קוצות יעשה ביו"ד טרם יתחיל לכתוב אות אחרת כי פסולה היא בלא אלו ב' קוצות לדברי ר"ת. והיו"ד מורה על המתים שיורדים לגיהנם. ויש לה תג למעלה שעולין שנ' ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. דבר אחר הקוץ מורה על החטאי' שיורדין לגיהנם שנ' ואתה אלהים תורידם לבאר שחת וגו' והתג למעלה מורה על השבים בתשובה שעולים שנ' שובה ישראל וגומר:

כ יכתוב הכף עגולה מאחריה מאד שלא תדמה לבי''ת. והכ"ף פשוטה ועגולה כמו רי"ש ולא כמו דלת כי כ"ף פשוטה וכפופה הכל אחד רק העקום והכף פשוטה תהיה ארוכה שאם תכפול אותה תהא כף. וכן יש בס' יראי' ויזהר שלא יאריך גג הכף פשוטה בסוף שיטה כי תאבד צורתה ותראה כרי"ש כי צריכה להיות ארוכה כפלים כגגה וכן כתוב החסיד:

ל יכתוב הצואר בפשיטות והראש ושני תגין למעלה כי הראש נקרא מגדל הפורח באויר ועל אותן ב' תגין דרש ר"ע תילי תילים ולכן אמרינן בהקומץ רבה אמר רב חסדא בין שיטה לשיטה כמלא שיטה כדי שיבא רוחב לכתוב צואר' של למ"ד וראשה ושני תגיה. ודין הוא כי אותיות כלם מלך להפך והם באמצע האלפ"א בית"א להורות על מלכו של עולם שהוא באמצע העולם כנגד ב"ה ועליו כתוב המביט לארץ ותרעד. ונאמר ממכון שבתו השגיח על יושבי הארץ וזנב הלמד עב ולא דק ולכל אותיות יעשה תג אחד לצד שמאל. וכתב רבינו שמחה למ"ד דינה גבוה משאר אותיות כלם כשעור גובה אות אח' עכ"ל. והחסיד כתב שהלמ"ד מן האותיות שאין להם זויות. ואני המחבר ראיתי בספר תמונה שהלמ"ד היא מן האותיות שמנינה כמנין שם המיוחד כמו האל"ף כי דינה להיות הרגל למטה כפוף ואז היא כמו כף והצואר למעלה כמו וי"ו ועולה כ"ו. והחסיד כתב אילו האותיות שיש להם זויות:

ב ד ה ה ח ם פ ף ת ואלו האותיות שאין להם זויות ט ו כ ל ס ק ר עכ"ל. וכן כתב רבינו שמחה בשם החסיד:

מ פתוחה יעשה כן פתוחה למטה ואם סתמה פסול' ואין לה תקון והיו"ד אצלה ידביק היטב לראש ומושב המ"ם למטה יהיה ארוך וראוי שתהיה המ"ם סתומה בעלת זויות כמו המ"ם פתוחה ואני המחבר קבלתי שגם המ"ם מן האותיות שעולין כמנין השם דוגמ' הלמ"ד כי המ"ם כ' וי"ו אצלה העולה כ"ו:

ם סתומה צריכה להיות מרובעת מכל וכל שלא תדמה לסמ"ך וסתומה לגמרי כמו שאמרו רז"ל במגילה מ' וס' שבלוחות בנס היו עומדים ואם לא היו סתומים לא היו עומדים בנס:

נ יכתוב ראשה עב והגרון עב והמושך למטה ארוך יותר מן ראשה שלא תדמה לבי"ת:

ן יכתוב ראשה עב וצוארה עב וירכה ארוך שלא תדמה לזיי"ן וצריך להאריך כל כך שאם תכפול אותה תהיה נו"ן כפופה וכן בצדי פשוטה. וכ"ף ופ"ה פשוטות:

ס יכתוב הס' למעלה ארוכה ולמטה קצרה ועגולה מאד שלא תדמה למ"ם סתומה. ואני המחבר קבלתי כי הס' מן האותיות שיש להם מנין השם המיוחד כי הס' הוא כמו כף וי"ו