האגור יד

עד לתתא ולהדקיניה שפיר כי היכי דליתפרשו אינון מעברת' ואם נפסקו ג' חוטין בתפיר' פסולה מספר א"ז. והר"ר שמחה כתב אם החריצין נכרין א"צ להעביר חוט בין הבתים גם יש מקפידים להעביר החוטין בשל ראש בקרקע התפילין. אמנם בנוסחאות עתיקות ובשמוש' רבא ושאר רבותינו אין מקפידין על כך ורוב כותבי תפילין נוהגים להמשיך חוטין בין כל בית ובית ומעבירין החוטין בקרקע התפילין כפי הפי' לעיל:

(עב) אמר אביי שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני פי' רבינו אליקים השי"ן שבקמט העור משני צדי בתי הראש מספר א"ז. והרוקח כתב אם החליף שי"ן של ימין בשל שמאל כשר התוס' כתבו בפ' רבה דדלת ויו"ד שברצועת לאו אותיות גמורות הן ואינן הלכה למשה מסיני וכ"כ הר"ר שמחה. והרוקח כתב שיש בהן קדושה כמו רש"י:

(עג) וצ' שיגיע החריץ למקום התפר פי' רבינו אליקים שקאי אחריץ שבין בית לבית שצ' שיגיע עד התיתורא ורבינו שמחה פי' דאחריץ של שי"ן שבקמטי צדי הבית קאי שצ' שיגיע עד התיתורא:

(עד) כתב מהרר"י מולן שאין לקנות גידין לתפור התפילין מן האינו יהודים דשקלי נמי מבהמה טמאה מסוסי' וחמורים וספיקא דאורייתא היא וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ע"כ:

(עה) עד אצבע צרדא כרב כהנא דמחוי כפוף י"מ שצריך לעשות רצועות ארוכות ממקום הנחתן עד אצבע צרדא וכפוף היינו שכופף אצבעו ומשע' עד שם. והחסיד ז"ל כתוב שרוך של תפילין עד הטיבור. ופי' רבינו שמחה דהאי שיעורא בין לתפילין של יד בין לשל ראש בקונ' פי' דהיינו אצבע הסמוכה לגודל עוד פי' בערוך כפוף היינו מעיקר הגודל עד ראש האצבע כשהן דבוקות זו בזו מראש הגודל עד ראש האצבע כשהן פשוטו' מספר א"ז. ושיעו' אורך הרצוע' של ראש עד הטיבור של ימין ושל שמאל עד החזה וכנה"ג:

(עו) צריך שיהיה הקשר כלפי הפנים פירש"י. ממול עורף ולא בצדי הראש והר"ר אליקי' פי' שלא יהא מכוין כנגד העורף אלא מצדד לצד אחד ולא נהגו כן:

(עז) נהגו ר"ל שלא לקשור קשר של תפילין בכל יום ודלא כרבינו אליהו:

(עח) תפלין מרובעין הלכה למשה מסיני כתבו התוספ' פ' הקומץ רבה שאין מרביעין אלא מקום מושב הבתים ושמא צריך נמי שיהיו הבתים מרובעי' של ראש כשארבעתן דבוקות יחד ובין בית של יד וקצת היה נראה שאין קאי מרובעת אלא אתפרן ואלכסונן עכ"ל. וכן ר"י אור זרוע כתב בספק. ובסמ"ק כתב וז"ל בשמושא רבה משמע שיהו מרובעות דקאמ' מייתי אעא דתרי אצבעי על תרי אצבעי כדי שיעש' מרובעי' ור"א ממי"ץ כתב בספר יראי' שצריכים מרובעים. ורש"י פי' שצריכים להיות מרובעים. ואני הקטן לא קבלתי כן רק התפילין עצמן מספר הרוקח ועמא דבר להרביעם:

(עט) תפילין אינם נכתבין אלא בקלף ובמקום. והתו' כתבו בפ' יין ובהקומץ רבה דרבינו יוסף בן פרת פי' דתפילין כשרים במקום שער על קלף ובאגוד' כתב תפילין שכתבן על קלף במקום שער ועל דוכסוסטו' אפי' במקו' בשר פסולין. וכתב ר"ת דקליפין שלנו דינן כקלף ונכתבין לצד בשר וכתב רבינו שמחה דקליפין שלנו. י"א שכותבין באי זה מקום שירצה וי"מ שדינן כדכסוסטו'. וי"א שדינן כקלף פוק חזי מאי עמא דבר עכ"ל הגהות מיימוניות:

(פ) דין זיינין של שעטנ"ז ג"ץ ושאר זיינין כתב ר"ת בספר הישר שאם לא זיין אותיות של שעטנ"ז ג"ץ דפסול דלא גרע מקוצו של יו"ד. ויש מאלו האותיות של שעטנ"ז ג"ץ שכתבו רז"ל לתייג במקומות מיוחדות ואע"ג דבכל מקום צריכי' לתייגם כמו שכתבנו באותיות ש"ע דשמע וט"ט של טוטפת ויתר אותיות אלא היינו שבאותן המקומות המיוחדו' צריכין תגים גדולים ביותר משאר שעטנ"ז ג"ץ כ"כ בספר התרומה (פא) צריך שיהיה כל האותיות גולם אחד לבד מה"א וקוף וכ"כ בספר התרומה וכ"כ הרמב"ם וכל המחברים. ואם נגעו ה"א וקו"ף פסול ואין תקנה במחיקה וכ"כ מהר"ם. ואם לא נגעו שאר האותיות ליגע פסולות אבל אפשר לתקנם לדעת מהר"ם. מאחר שיש להם שם אות אפילו בלא נגיעה כמו רגל השי"ן והעין ויו"ד האלפי' והפ"א ויו"ד הצד"י ורגל התי"ו. וסמ"ך ומ"ם סתומה צריכין להיות סתומין מכל צד וכ"כ הרא"ש שצריכין לדבק כולן בר מה"א וקו"ף אבל מן הקו"ץ של יו"ד לצד שמאל שהוא קוצו של יו"ד המעכב לדברי ר"ת מ"מ מותר לתקנו. וכן כתבו הגהות מיימוניות מאחר שנקר' אות מתחלה וכ"ש לדעת רש"י שיכולין לתקנן מאחר שלדעת רש"י הוא הצד של ימין ולא של שמאל כי קוצו של שמאל נקרא תג לרש"י וכן רבינו אברהם בעל תפילין התיר לתקנן בחבור שלו:

(פב) בענין החסרות ויתרות נהגנו כהרמב"ם ודלא כר"י חסיד. ור"א ממי"ץ ורוקח. וכן המנהג בכל המדינות:

(פג) כן סדר בפרשיות הסתומות והפתוחות שבתפילין. בפ' קדש בין בחדש האביב ובין והיה כי יביאך הפסק כמו שלש אותיו' גדולו' שהם אשר. וכן בין יצאתם ממצרים ובין ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו. אמנם בספר הרמב"ם וגם בהגהות שלו וגם בשאר חבורים לא נמצא כלל זה. ולכן אין לפסול התפילין אם נמצא כזה. הפרשיות כמו פרש' קדש ופרשת והיה כי יביאך ופרשת שמע בין של