האגור קלו

למחרתו שלא טבלה סמוך לחפיפה עלתה לה בדיעבד אע"פ שלא היתה סמוך לחפיפה. אבל אם לא חפפה כלל אע"פ שעיינה עצמה מיד אחר הטבילה וסרקה במסרק ולא נמצא שום נימא קשורה אפ"ה לא עלתה לה טבילה. שאני אומר שמא בשעת טבילה הי' קשור ועכשיו נתר או נשר עם המסרק. טורי':

(אלף ת) ראיתי מהר"ם שהתיר באשה לאחר טבילתה ליכנס למרחץ להשתטף בחמין וכן רבינו ישעיה מטר"אני. וכתב ראבי"ה שמעתי שקורין תגר ומליזין על בנות ישראל הנכנסות אחר הטבילה במרחץ. וראיה מי"ח דברים. ולפי דעתי נראה דלא נפסלה הטבילה בכך דאפי' לכתחלה יכולה לרחוץ אחר הטבילה לאלתר. ע"כ מהר"ם. ולי ההדיוט נראה דבמרחצאות שלנו של זיעה בהא ליכא מאן דפליג דודאי מותר לכתחל' דאפי' לתרומה לא גזרו. מרדכי הגה"ה:

(את"א) ברכת הטבילה כתב בה"ג שמברכת לאחר טבילה אטו טבילת גר והרמב"ם והרא"ש כתב שתברך קודם הטבילה קודם שתפשוט בגדיה ואם לא ברכה אז תברך אחר שתכנס במים עד הצואר. ובשערי מדור"א כתוב דיש לברך אחר הטבילה. וכן פסק ראב"ן ושאר הגאונים. ע"כ:

(את"ב) אף אם תטבול במעיין צריך מ' סאה והרמב"ם והראב"ד כתבו שדי בכל שהוא במעיין. ור"י כתב כסבר' ראשונה וכן הרא"ש והרב ר"א ממי"ץ נסתפק בדבר בספ' יראים. ורבינו שמחה כתב דמעיין מטהר הכל לפי מה שהוא אדם וכלים לפי מה שיכולים להתכסות בבת אחת אפי' בפחות מארבעים סאה וכ"כ הר"ר יצחק אור זרוע והמקוה מטהר באשבורן והטובל במקוה יזהר שלא יעלו המים מעל המקוה בשעה שהוא טובל דהוי זוחלין ואם הוא מעכב הנזילה בדבר המקבל טומא' אינו מועיל ואע"פ שהר"ם מקיל לעשות מקום אשבורן בדבר המקבל טומאה מיהו רש"י אוסר. מרדכי:

(את"ג) וטבילה בנהרות איכא פלוגתא דרבוותא. ר"ת התיר לטבול בנהרו' כל השנה ור"י היה אוסר לטבול בהן כל החורף עד אחר זמן הפשר' השלגים וכ"כ מהר"ם שאין לטבול בהן בשעת הגשמים ולא בשעה שהן גדלים מהפשרת השלגים וכן הוא מסקנת הרא"ש. טורים. ופסק הר"ם דבנהרות הקטנות יש לחוש מרביית נוטפין הלכך צריך לתת לב שאם הנהר קטן כל כך שאם היה מקום שאין הגשמים מצויים היה הנהר מכזב פעם אחת בשבוע. חיישינן לרביית נוטפין מרדכי. מצאתי שמותר לטבול בחמי טבריא. מרדכי:

(את"ד) לדעת רבינו יצחק דמקוה שאוב כלו אינו פסול אלא מדרבנן שמן התורה אפי' כלו שאוב כשר. הלכך כל ספק שאירע בו אפי' ספק אם שאוב כלו אם לאו כשר. ורבינו שמשון פירש שכולו שאוב פסול מן התורה עד שיהא רובו בהכשר. אבל אחר שרובו אינו שאוב אין שאיבה פוסלת הלכך כל ספק שאירע בו קודם שהיה רובו כשר אזלינן ביה לחומרא. וכן היא מסקנת הרא"ש ז"ל. טורים וכן נראה להריצב"א. ור"ת אומר דשלשת לוגין פסולין הלכה למשה מסיני. ור"י אומר דלא אשכחינן זה בשום מקום תוספות פרק הערל:

(את"ה) תשובת רבינו שמשון לאחיו. רבי יצחק אמר לי שהייתי רוצה להתיר למלאות מקוה ממים חמים ולחברו אל הנהר בשפופרת הנוד. ודבר זה ראוי לאסור יותר מגזירת מרחצאות. ואני שמעתי שהיה כבר מקום אחד שהיו נשים מחממות יורה מים ומשליכין למקו' לחממו בימות החורף ור"ת היה מוחה בדבר ולא נאמר לי הטעם. ושמא מטעם זה אסור. מרדכי:

(את"ו) מה שהתירו שאיבה ע"י המשכה דוקא על גבי הקרקע שראוי לבלוע בקרקע דאז נתבטלו אגב קרקע אבל אם המשיכה על גבי רצפת אבנים או נסרים הוי כמו בכלי ונפסלין וכן מצאתי בתשובת הר"ר אליעזר מברונ"א. מספר הרוקח. מרדכי. הרמב"ם התיר שאיבה שהמשיכה כולה ולא נראה לבעל סמ"ג. וכן נראה מדעת רב אלפס דבעינן רובא והמשכה וכן בשאלתות:

(את"ז) על המגלגל המים ובגלגל קבועים כלים קטני' נקובים ככונס משקה. וכשהגלגל מתגלגל מתמלאים הכלים קטנים ושופכין במרז' שאינו עשוי לקבל ונמשכו המים לבנין המחובר לקרקע ונמשכי' המי' בסילונו' בתוך אבן גדולה וסוף דבריו של הרוקח שמותר להטביל באופן ההיא. מרדכי:

(את"ח) אם המשיך אמת המים דרך חריץ בקרקע אל גגית גדול' מחזק' יותר ממ' סאה ולשקוע הגגית בקרקע ולטבול בגגית אני יוסף הלוי דן לאסורא. מרדכי. אמנם אם הגגית מנוקבת ככונס משקה נרא' שמותר:

(את"ט) מקוה שנסדק ומחסר מימיו אם בא לסתום הסדק כדי שישארו ארבעי' סאה לפירוש הר"ר שמשון לא יסתמנו בידו ולא בכל דבר המקבל טומאה. והרא"ש כתב שיכול לסותמו בדבר המקבל טומאה דודאי הבאת מים למקוה צריך שיהא ע"י טהרה אבל מניעת מים שלא יצאו ממנו א"צ. טורים:

(אלף ת"י) נשאל מורי אבי מהר"ר יהודה לנדא ז"ל מקוה שנסדק ומחוסר מימיו עד שלפעמי' נחסר משיעורו אם יכולין לחזור ולמלאותו והשיב כי הטורי' כתב יש פוסלין אותו וכ"כ הרא"ש ולא כתב שום חילוק אם נשארו בו ארבעים סאה או לא. לפי פירוש אחר כתב הרא"ש שאין לחוש גם לפי הרמב"ם אין לאסור אבל מכל מקום דע כי אינני מקיל בו להתירו כי המרדכי הביא דעת רבינו שמשון שאסר וכן בעל הטורים פסל כשאין בו ארבעים סאה ואיך אכניס ראשי להתירו ולכן טוב שינקו כל המקוה ויראו המקום הנסדק ויתקנוהו וכשינקו המקוה ינקוהו בכלי מנוקב בשוליו. עכ"ל:

(אתי"א) מים שאובים יכולין לטהר ע"י השקאה אבל אם המים שמשקין המקוה אינן כל כך מרובין שראויין לטבילת אדם אין מועיל השקתו להכשירו מים שאובים דקיי"ל דמעיין אינו מטהר האדם בכל שהוא ספר המצו':

(אתי"ב) על המקוה ששאבוהו בכלי מנוקב בשוליו נקב כמלא אצבע ושאבוהו עד שלא נשאר בו ארבעים סאה ואי אפשר שלא נפל מן הכלי שלשה לוגין ושוב אין כל המים שבעולם כשרים מכשירין אותו. ואי אפשר לשאובו עד שלא ישאר בו שלש' לוגין כי רב המקוה נראה דודאי המקוה כשר כיון שהדלי ששאב בו הי' מנוקב בשוליו שאין מקבל מים כל שהן אין עליו תורת כלי לפסול מקוה במים שבתוכו ושלום מאיר ברבי ברוך מרדכ"י. וכן כתב רבינו יצחק אור זרוע וכן רבינו שמחה:

ברוך הנותן ליעף כח. נשלם ספר אגור: