האגור קלה

לה טבילה. וכן פסק רבינו שמחה וכן הרבי משה בהלכות נדה שלו ודלא כשאלתות. ומהר"ם הורה לחומרא והצריכה טבילה אחרת. ע"כ הגה"ה בשערים מדור"א:

הלכות טבילה (אשפ"א) רבינו חננאל פסק דטבילה בזמנה מצוה. ור"ת פסק דלאו מצוה היא ובירושלמי אית' כדברי ר"ת. ורבינו שמשון היה מנהיג בתו לטבול אף בחורף בזמנה אע"פ שבעלה לא היה בעיר. וכן רבינו אליהו וכן ה"ג וכן בתשובו' הגאוני' וכן ספר התרומה וכן עמא דבר לטבול בשבת. מרדכי:

(אשפ"ב) ר"ת היה אומר שא"צ להחמיר כל כך ולהמתין עד שתחשך ביום שמיני רק שתטבול סמוך לחשכה ותבא לביתה משתחשך ותו ליכ' סרך בתה. והרשב"ם היה אומ' שצריכ' להמתין עד שתחשך עכ"ל טורי'. והמנהג באשכנז לטבול סמוך לחשכ':

(אשפ"ג) נשאל מורי אבי מהר"ר יהוד' לנדא ז"ל על אשה שאירע זמן טבילת' בליל ה' ונאנסה שלא טבלה אם יכולה לטבול בליל שבת. והשיב דאינ' יכולה לטבול הואיל ואדחי זמן טבילה. וכן כתב ר"י הלוי שהי'מוחה לטבול כלל בליל שבת רק בזמנה ממש עכ"ל. וכן פסק מהר"ר יעקב מולן ז"ל. וכן אין לטבול במוצאי שבת דלפי רש"י לא התירו לחוף בלילה אלא בדלא אפשר עכ"ל:

(אשפ"ד) פסק מהר"ר שלמה אותן הנשי' שטובלות ביו' צריכו' להסתיר טבילתן מבעליהן שלא ישמשו עמה' ביו' ויבא לידי ספק דאוריי' הגהה בשערי' (אשפ"ה) רבינו משל' התיר במקו' שיראה ללכת לטבול בערב לחוף האשה מערב שבת שהוא שביעי ולטבול למחר בשבת שהוא שמיני. ורבינו יעקב אסר כי אמר דתרי קולי בבת אחת לא מצינו. אחד לטבול ביום דאיכא למיחש משום סרך בתה וקולא אחרית' להרחיק החפיפה מטבילה לחוף בערב שבת ולטבול למחר. מספר המצות:

(אשפ"ו) עברה וטבלה ביום ז' מבעו"י. כ' הרשב"א יש מגדולי המורי' שהורו שלא עלתה לה טבילה ויש מי שהור' להקל אחר שטבילתה דבר תורה. ונראין דבריו. טורי':

(אשפ''ז) כת' מהר"ם כשטובל' האש' צריכ' חברתה שתרא' טבילתה. ובת י"ב שנה ומעלה נאמנת לראות טבילתה. אבל לא בת עובד כוכבים הואיל ואיכא אסור':

(אשפ"ח) בספר המקצעות כתב שאש' לא תכנס בבית הכנסת כל ימי ראייתה עד שתתלבן שנא' בכל קדש לא תגע ורש"י התיר. בשערים מדורא כתוב כי בימי נדתה אסורה להזכי' את השם וכן בימי לבונה. וכן הוא בשם רב צמח גאון. וכן מנהג בשתי ישיבות ואפי' מחוץ לכנסת ואין לי אלא בימי נדותה בימי שמירתה מנין ת"ל עד מלאת ימי טהרה ולא מבעי' דאסו' למיעל לבי כנישת' אלא כד שמעה מידי דברכתא אסו' לה לענות אמן דאמ' רבי יהוד' אסור לברך לפני הנדה שלא תהרהר ותאמר אמן ונמצא שם שמי' מתחלל מספ' אור זרוע הגדול. וזה לשון אור זרוע קטן ויש נשים שאין מתפללות אחורי הנדה ויפה הן עושות עכ"ל ואני המחבר ראיתי במדינתי נוהגין הנשים להכנס לבית הכנסת ומתפללות ועונות כל דבר שבקדוש' רק נזהרות שלא להסתכל בספר תורה בשעה שהחזן מראהו לעם:

(אשפ"ט) הא דחוטי צמר ופשתים חוצצין בטבילה דוק' בעשוין מעשה גדיל שהן מהודקין. אבל כשהן ארוגין רפויין הן ואינן חוצצין ובלבד שלא יהיו מוזהבים ולא יהיו מטונפין. והראב"ד אסר גם בארוגים ולא התיר אלא בחלולן עשוין מעשה רשת. טורי':

(אלף ש"צ) לופלוף שבעין אינו חוצץ ושחוץ לעין כל שהוא לח אינו חוצץ יבש עד שהתחיל להיות ירוק חוצץ והרמב"ם חלק על שבתוך העין. בין תוך ג' ימים ולאחר שלשה ימים ושחוץ לעין כתב סתם חוצץ אפי' תוך שלשה. והרא"ש כתב כסבר' ראשונ' פסק ראבי"ה אותן הנשי' שיש להן וואלרט"אש בראשיהן בשערות שנעש' להן בליל' מחמת שדים וסכנת נפשות הוא לגלחם אינם מפסיקין אע"ג דמהודקין הרבה זה בזה דקיי"ל שלשה נימות קשורות אין מפסיקין. ועוד מאחר שאין יכול לגלחן מפני הסכנה הוי רביתייהו ולא חייצי. מרדכי:

(אשצ"א) הראב"ד כתב הגליד שעל המכה אפילו אחר שלשה ימים אינו חוצץ וכן לפלוף שבעין אפי' יבש והכחול שאפי' ע"ג העין אין חוצצין. והרא"ש לא כתב כן. טורים:

(אשצ"ב) כתב הראב"ד שאם עמדה על גבי כלי עץ שמקבל טומאה וטבלה לא עלתה לה טבילה. עמדה על גבי כלי חרס שאין מקבל טומאה או על גבי חתיכת עץ עלתה לה טבילה. והרא"ש לא חלק בזה (אשצ"ג) לא תטבול בנמל פירוש פורט"ו. פרש"י מפני המעלה טיט וחוצץ ברגליה ולפי זה אפי' בדיעבד לא עלתה לה טבילה ולא נהירא ור"ת פירש שרוב בני אדם מצויין שם והיא בושה וממהרת לטבול ואינה מדקדקת בטבילתה. ולפי' זה עלתה טבילתה בדיעבד:

(אשצ"ד) תניא צואה שתחת הצפורן אפי' כנגד הבשר חוצץ פירש ר"י בתשוב' שמדבר בטיט הדומה לבצק שנדבק מאד כטיט היוצרין אבל לא בטיט אחר וצואה. ותדע שכן הוא דתניא במסכת מקוואות אלו שאין חוצצין לכלוכי צואה שעל בשרו וצואה שתחת הצפורן עוד אמרר"ת דאפי' בטיט בצק אם יש ממנו כל כך מעט שאין מקפיד אינו חוצץ. ונהגו הנשים לחתוך הצפרנים. וכשאירע הטבילה בחוה"מ נכון הדבר שהשפחה ישמעאלית תחתכם לה דאמירה לישמעאלי במקום מצוה מותר. ואם אין ישמעאלית תקנח היטב הצואה שתחת הצפורן ודי. מרדכי:

(אשצ"ה) נשים הצובעות עצמן בתכשיטי נשים נראה שאינו חוצץ כי נוי הוא להן ואינן מקפידות ועוד שאין בצבע ההוא ממש אלא חזותא בעלמא אשירי:

(אשצ"ו) כתב הרא"ש אשה יש להזהר שלא ישאר משער ראשה צף על פני המים והראב"ד כתב אם כרכה שער ראשה בדבר שאינו חוצץ בחוטי שערה וטבלה בינה לבין עצמה עלתה לה טבילה טורי':

(אשצ"ז) כתב הר"ר שמעיה בשם רש"י שצריכה לעיין כל גופה יפה ולחוף במים ולשוטפו דחפיפה שייכא בכל הגוף. ור"ת פי' שאינה צריכ' דחפיפה לא שייכא אלא בשער הראש. וכתב הרא"ש נהגו בנות ישראל לרחוץ ולחוף כל גופן והוא מנהג כשר. טורי':

(אשצ"ח) החפיפה פרש"י מוטב שתהיה ביום שלפני טבילתה מבליל טבילה לפי שממהרת בלילה ולא תחוף יפה. ובשאלתות פירשו שמוטב שתהא בלילה כדי שתהא סמוך לטבילה וכתבהרא"ש ונוהגין הנשים שמתחילות לחוף מבעוד יום ועוסקות בחפיפה עד שתחשך ואז טובלות. ועוד מחמירות על עצמן שאע"פ שחפפו נושאות עמה מסרק וסורקות ראשיהן בבית הטבילה טורי':

(אשצ"ט) כתב הרשב"א חפפה ועיינה עצמה בחול ביום וטבלה בערב או