האגור קלד

בבנות ישראל אבל השתא אין מבחינות בין קושי לשפוי וספק כרת הוא ועבדינן לחומרא. וכן קבל ראבי"ה מרבותיו לחומרא וכן בתשובת רבינו שמשון דדם טוהר אין נוהג בזמן הזה וכן פסק רבינו יעקב בר יקר ז"ל לאסורא. וכן פסק רב אלפס. מרדכי. כתב הרמב"ן אף ע"פ שמן התורה מותר לבעול על דם טוהר. כל הרואה טפת דם אפילו בתוך ימי טוהר תשב שבעה נקיים והרי זה בכלל חומר שהחמירו בנות ישראל על עצמן אע"פ שבמקצת מקומו' נוהגים קולא בדם טוהר כבר הסכימו הגאונים ועשו סמיכה והחרימו על מי שיעשה כן. וכתב בספר המצות שאף בזמן הזה נוהגים בדם טוהר היתר על דין תורה. וכ"כ הרמב"ן ז"ל שתלוי במנהג ובאשכנז וצרפת נוהגים בו היתר. לה"ט. כתב רב אלפס ז"ל וכל דם דחזיא בימי טוהר יושבת עליו שבעה נקיים ובתר הכי טובלת במי מקוה ואשתריא לבעלה ואף ע"ג דלא נפקי ימי טוהר כיון דיתבא בהו שבעה נקיים ותו לא חזיא שריא. עכ"ל. ואני הדיוט סובר הייתי דרב אלפס בא לאסר עלינו ואמר לימהר"ם דמעולם לא עלה על דעת רב אלפס לאסור דם טוהר אלא סבירא ליה לרב אלפס דביומי וטבילה תליא רחמנא וכל זמן שלא טבלה אפי' ספרה שבעה נקיים ושוב ראתה צריך לחזור ולספור שבעה נקיים ובתר הכי טבלה אבל בתר טבילה הוי דם טוהר וכן פסק רא"ם. וראבי"ה כתב דלא היא וכן פירש ר"י שאפי' לא טבלה אחר שפסקה וספרה שבעה נקיים אין לחוש לההוא ראיה ע"כ. מרדכי. כתב בספר המצות חומרא גדולה החמירו על עצמן בבבל ובארץ ישראל ובספרד ובארץ המערב היא מלכות מרו"ק שאין נותנים דם טוהר ליולדת וכל דם שהיא רואה בתוך מלאת סופרות ז' נקיים כמו אחר מלאת אבל בלומרדיא"ה ואשכנז ואגפיה וצרפת וארץ האי בועלי' על דם טוהר כדין התלמוד שאמרו חומרא דר' זירא אינה ביושבת על דם טוהר ע"כ. ואני המחבר לא ראיתי מעול' באשכנז וכן מכל רבותי שנהגו לבעול בדם טוהר:

(אשע"ה) לשון הרמב"ם זה שתמצא בכמה מקומות שנדה יושבת ז' ימים טמאי' בנדתה אפי' שלא ראתה אלא יום אחד ואחר תשב ז' נקיים אין זה מנהג כלל אלא טעות הוא במי שהורה להם כך ואין לפנות לדבר זה כלל אלא אם ראתה יום אחד סופרת אחריו שבעה נקיים וטובלת בליל שמיני שהוא ליל שמיני לנדתה ומותרת לבעלה וכן מה שתמצא במקצת מקומות ותמצא תשובות ממקצת גאוני' שיולדת זכר לא תשמש מטתה עד סוף ארבעים ויולדת נקבה עד סוף פ' ואע"פ שלא ראתה דם אלא בתוך שבעה אין זה מנהג אלא טעות הוא ודרך המינים והצדוקים אומרים זה ומצוה לכופן כדי להוציא מלבם המינות ולהחזיקו בדברי חכמים שאמרו תספור ז' נקיי' כמו שבארנו. עכ"ל:

(אשע"ו) ראתה הזבה יום אחד בלבד ופסקה בו ביום ובדקה עצמה ומצא' טהורה הרי זו בחזקת טהורה יש מחמירין בזה מספק הואיל ומעיינה פתוח. ומלשון הרא"ש יראה שצריכה שתפסוק בטהרה בין השמשות שכתב אחר שיפסק הדם תבדוק עצמה יפה יפה וכל שבעת ימי הספירה צריכה להיות בודקת לכתחלה פעם אחת ביום. בספר המצות כתב פעם אחת שחרית ואחת ערבית טורי'. ומנהג כשר הוא כשהאשה מפסקת בטהרה לרחוץ וללבוש לבנים. אמנם אם אינה רוחצת אלא פנים של מטה די בכך רוקח. אשה שספרה ז' נקיים ובדקה עצמה יום ראשון ויום שביעי ומצאה טהורה חשיב ספירה רק שבדקה עצמה יום שפסקה בו לערב והפסיקה בטהרה ודוקא יום שבעה אבל ליל ז' לא ומיהו לכתחלה צריך לבדוק בכל יום. תוספות פרק קמא דביצה:

(אשע"ז) נשאל מהר"ר יעקב מולן ז"ל אם אשה יכולה להפסיק בטהרה וללבוש לבנים אחר תפלת ערבית של יום שבעה ולא נאמר דאחרי תפלת ערבית נחשב לילה וכאלו פסקה בליל ח' ולא יעלה יום שמיני ליום אחר. והשיב דודאי נחשב יום אחרי תפלת ערבית לענין הפסקה ואפי' בערב שבת אחרי תפלת ערבית וקבלת שבת כי ההיא תוספת לא שייכא לענין נדה וצריך כ"ד שעות וכן אית' פ' נערה דמסר לה בתוספת שבת וי"ט וכן יש ראיה מספירת העומר דלא חשבינן לילה אפי' בערב שבת דתוספת שבת דאורייתא וכן מאכילת פסח ומצה וסוכה עכ"ל:

(אשע"ח) אם תרצה לספור מיד מיום מחרת ראייתה אחרי ששמשה תקנח יפה באותו מקום במוך או בבגד להפליט כל הזרע או תרחוץ במים חמים והם יפליטו כל הזרע. והרמב"ן כתב והוא הדין נמי אם הלכה ברגליה פלטה כל הזרע ולא נהירא להרא"ש. והראב"ד כתב דפולטת שכבת זרע אינה סותרת אלא לטהרות ולא לבעלה. ולא נהירא להרא"ש. טורים:

(אשע"ט) אסור ליגע באשתו כל ימי נדתה ואפי' באצבע קטנה יש להזהר. ונזהרים העולם מלהושיט לה שום דבר. שערים מדור"א. אסור לאשה להתקשט בימי נדתה. ובהגהות מיימונית מתיר כדי שלא תתגנה על בעלה:

(אלף ש"פ) לדברי ר"ת שפוסק כאביי דאמר ימי לידתה שאינה רואה בהם דם אין עולין. א"כ היה נראה להצריך שתי טבילו' לכל היולדו' קודם שיהיו מותרות לבעליהן אחת לאחר שבעה לזכר או אחר י"ד לנקבה להשלים ימי לידה שתוכל לספור אחר כך שבעה נקיים בשביל חששא של יולדת בזוב ואחרי ספירות ז' נקיים תטבול ומותרת לבעלה דאם לא טבלה קודם הספירה א"כ לרב דאמר מעיין אחר הוא והלכה כמותו וכל הימי' קרוים ימי לידה עד שתטבול. אמנם רב סעדיה גאון ורש"י ורבינו חננאל ורשב"ם ורב אלפס וה"ג ושאלתות כולם פוסקי' כרבא דאמ' דימי לידה עולין לספירת זיבתה. מרדכי. כל שבעה נקיים שבזמן הזה אע"פ שהן ספק אם טבלה בהן כאלו לא טבלה. ואם טבלה בשביעי בדיעבד עלתה לה טבילה. אפי' שאם זבה היא הרי טבלה ואם נדה היא הרי הוא לה יום א' או יות' שלא היתה צריכ' לספור אלא שבעה בין טמאים בין טהורי' והיא ספרה שבעה טהורי' מלבד הטמאי'. הלכך ממה נפשך עלתה