האגור קלג

כל שבדקתו בין היא בין חברתה ולא נודע שנכתם בו כתם מצד אחר ולא העבירתו בשוק של טבחי' ולא בצד המתעסקים בכתמי' ה"ז בחזקת בדוק ע"כ. טורים פעמים שתולה בעצמה כגון שלבשה חלוק בימי נדותה ולא בדקתו ולבשתו בימי טהרתה תולה אותה שמימי נדותה הוא. והרשב"א כתב אם נתכבס החלוק ולא בדק' אותו ולבשתו בימי טהרתה. אם נתכבס ע"י ישראלית ואינה בפנינו לשאול אותה אם בדקתו בשעת כבוס אין להקל ולומר מימי נדתה נשאר בו. לפי שחזקת בנות ישראל בודקות החלוקי' והסדינים בשעת כבוס. טורים:

(אשס"ח) פסק גדול בדורו מהר"ר יעקב מולן ז"ל על אשה שאין לה וסת קבוע אך בכל פעם שראתה ראתה בסימנין כגון מעטשת או חוששת פי כריסה ועתה נתקלקלה אותה האשה ובשעה שיושבת על הספל שעושה צרכיה מאד מצטערת ביציאת מי רגלי' ולאחר שתעמוד מצרכיה בודקת עצמה ומוצאת לרוב פעמים על העד דם ואינו אדום ממש רק דיהה כמו מוגלא וזה נמשך לה שנים רבות. והשיב לפי דעת מהר"ם החמיר בדבר כמו שהביאו המרדכי כיון שמצאה דם על העד. אבל מהר"ר שלום ז"ל כתב שאם היא רואה תמיד ע"י כאב אז תלינן שבא מחמת מכה וטהורה אבל אם רואה לפעמים בלתי כאב טמאה. ועוד בכאן יש סמך לומר שלא בא מן המקור הואיל ואינו דומה למראה דם אלא למוגלא ואף ע"פ שאין אנו בקיאים במראה דם לענין כזה מקילין. עכ"ל. האשה שהטילה מים בספל ונמצ' בו דם כתב הרמב"ם שטהורה בכל ענין בין עומדת בין יושבת בין מקלחת בין שותת. והרא"ש ז"ל כתב דיושבת טהור' בכל ענין דכיון שהמקו' רחב לא הדרי מי רגלי' למקור להבי' משם דם אבל בעומד' שהמקו' צר לה אם מזנקת לתוך הספל שהמי' יוצאין בקלוח טהורה אבל אפי' שותת על שפת הספל טמאה. טורים:

(אשס"ט) תבעוה להנשא ונתפייסה צריכה לישב ז' נקיי' בין גדולה בין קטנה ואפי' בדקה עצמה בשעת תביעה ומצאה טהורה שמא מחמת חמוד ראתה טפת דם כחרדל ולא הרגישה בו ומונה שבעה ממחרת יום התביעה וכתב הרא"ש יש מגדולי המורי' שכתבו שאין צריכה לא הפסק טהרה ולא בדיקה כלל בימי הספיר' לא בהתחלתן ולא בסופן. אלא כל שהמתינה ז' ימים אחר הספירה הרי זו טובלת וטהורה. ולי נראה שצריכה בדיקה כל ז' אלא שאינה צריכה להפסיק בטהרה שאע"פ שלא בדקה ביום התביע' להפסיק בטהרה מונה מיום המחרת ז' ימים ובודקת בכל יום וכן כתב הרמב"ם. טורים:

(אלף שע) כלה שנבעלה בעילת מצוה צריך לנהוג בה כמו נדה בין לענין טביל' בין לענין פרישות אלא שנדה אסור' לישן במטתה אפי' בשעה שאינה במטה ובכלה מותר לישן באותה מטה לאחר שעמדה מאצלו ואפילו בסדין שהדם עליו. אשיר"י (אשע"א) אשה ההולכת בדרך ואין לה בגדים נקיים ללבוש בימי לבונה תספור ז' נקיים רק שהחלוק נקי מדם ויש חולקין. שערי דור"א:

(אשע"ב) דרך בנות ישראל להמתין שלשה ימים לאחר התשמיש לספור שבעה נקיים מלבד יום שראתה ויום שפוסקת בו. כיצד אשה ששמשה עם בעלה במוצאי שבת ואח"כ ראתה דם אינה מתחלת לספור ז' נקיים עד יום חמישי בשבת אפי' לא ראתה אלא פעם אחת ופסקה מכל מקו' פולטות שכבת זרע וסותרות ומטמא' בראית דמים שערים מדור"א. ואם ראתה אשה שלשה ימים רצופים אחר התשמיש ופוסקת תתחיל ז' נקיים מיום חמישי מן התשמיש ואילך. שערים מדור"א. כתב הרמב"ם נדה כיון שאינה ראויה לביאה אין חופתה חופה עד שתטהר. ולא נהיר' להרא"ש טורים. נשאל גדול בדורו מהר"ר יעקב מולן ז"ל על אשה ששמשה אי בעי לאמתוני ה' ימים מתשמיש עד הלבון והשיב דודאי צריך להמתין ה' ימים וכן מורין בבי מדרשא וכן מנהג בכל אשכנז. ואף כי לא נמצא בשום ספר אלא בספר השערים מדור"א משמע כן פוק עיין בו. והטעם משום דלפעמים שמשה בין השמשת ביום ראשון בערב וסברה שיום הוא ותפלוט בתחלת ליל ה' על כן צריך להמתין עד מוצאי יום ה'. ובארץ אשכנז נוהגים להוסיף יום אחד וממתינות ו' ימים ויש ז' ימים וכן כתב מהרי"ח. אף כי הרמב"ם הרחיק מאד דעות אלו מכל מקום איכא דנהיגי הכי ויש להם קצת טעמים רחוקים אבל מנהגי' דעלמא חמשה ימים:

(אשע"ג) האידנא כל היולדות חשובות יולדות בזוב דקיימא לן אי אפשר לפתיחת הקבר בלי דם הלכך צריכ' שבעה נקיים ואם אינה רואה בתוך שבעה של ימי הנידה עולה לספירת שבעה נקיים ואפי' ילדה נקבה ולא ראתה בז' הראשונים ועלו לה לספירת זיבה וראתה בשבעת ימים השניים אינה סותרת וטובלת לאחר י"ד אפי' לא פסקה והרמב"ן כתב שסותרת וצריכה ז' נקיים משתפסיק והרא"ש ז"ל כתב סברא ראשונה:

(אשע"ד) וששאלתם אשה שילדה בקושי ולא בשופי וראתה דם אם צריכה שבעה נקיים או לא דבר זה מחלוקת הגאוני' הראשונים מר רב יהודאי גאון אמר אינה צריכה שבעה נקיים ותלמידיו אמרו כמותו ומר רב צדוק גאון וכל בני הישב' לא אמרו כמותו ואמרו זה הדבר היה מנהג בראשונים שהיתה חכמה