האגור קל

בדברים האלו אסור להתארח אצלו ואם עבר ונתארח אצלו אינו אוכל בשר ואינו שותה יין על פיו עד שיעיד לו אדם כשר עליהם מרדכי פ' ר' ישמעאל:

(אשכ"ז) כתב בסמ"ג אם עובד כוכבים משמש בבית ישראל ונתן הבשר בקדרה ואין ידוע אם הדיחו אם לאו נאמן במסיח לפי תומו ואם ידע שדרך ישראל להדיחו והיה שם אפי' נער שיודע בטיב הדחה או אפילו נכנס ויוצא מותר דמרתת העובד כוכבים ויש אוסרין בזה. טורי':

דיני הכשר כלים (אלף שנ"ב) כתבו הגאונים דכל כלי חרס דינם שוה שאם תחלת תשמישן ביד עובדי כוכבים צריכין ערוי. אבל הרא"ש כתב שאין זה הדין בכל כלי חרס אלא באותן הידועים שהן ממין אדמה שבפעם ראשונה ושניה בולעים הרבה ומין האדמה גורמת להן או שלא נשרפו בכבשן אבל סתם כלי חרס די להם בשכשוך. טורים. אומר רבינו יחיאל מפרי"ז דהני כוסות של זכוכית ששתו בהן בשאר ימות השנה אסור לשתות בהן בפסח ואפי' ע"י ערוי משום דהוו ככלי חרס ואע"ג דתשמיש' בצונן מ"מ שורי' בהן פתיתין של לחם חם ביין והוי כבוש והרי הוא כמבושל. וראבי"ה כתב דכלי זכוכית שיעא ולא בלע. מרדכי:

(אשנ"ג) כל מקום שאמרו חכמים שכשוך כתב ר"ת שצריך ג"פ. ובספר התרומ' חלק שאם תחלת תשמישו ביד עובדי כוכבים צריך ג' פעמים ואם תחלת תשמישו ביד ישראל די בפעם אחת טורים:

(אשנ"ד) אם בא לעשות ערוי לכלי המזופף שמכניסו לקיום כ' הראב"ד שצריך להסיר הזפת תחל' וה"ר אשר כ' שא"צ וגדולה מזו כ' בספר התרומ' דאפי' בהסר' הזפת בלבד סגי והרמב"ן תפס עליו בזה ואמ' דלא סגי בזה ומ"מ א"צ להסיר הזפת קודם הערוי כדפירש' טורים:

(אשנ"ה) כתב הרשב"א יש מגדולי המורים שאמרו שאפי' בדבר שמכניסו לקיום אינו בולע יותר מכדי קליפה לפיכך אם העביר עליו מלקט ורהיטני או קלפו בקרדום הוכשר. ויש מרבותי שאוסרין ונראין דברי המתירים:

(אשנ"ו) כל דבר שצריך ערוי אם הכניס בו ציר או מורייס מותר ליתן בו יין אח"כ שהציר שורף ומבטל טעם היין. וכתב הרשב"א שא"צ להשהות בו הציר אלא קצת. והרא"ש ז"ל כתב שצריך להשהות בו מעת לעת וכ"כ הרמב"ם:

(אשנ"ז) כתב הרשב"א הניח כליו תחת הצנור שמימיו רודפין ונשתהו שם י"ב שעות מותר שהמים הרודפים העוברים עליו מעבר לעבר מפליטין היין הבלוע בדופני הכלים והראב"ד אמר שלא אמרו כן אלא בעקלים שאין היין מתכנס בהן וכיוצא בהן אבל נודות וקנקנים ושאר כלים לא סגי להו בהכי. השולח כלים ביד ישמעאלי צריך לחותמן שכל כלי ששהה ביד ישמעאלי אפי' שעה אח' צריך הכשר כפי ההכשר שצריך אלו היה ישן ביד ישמעאלי ובא ישראל לקנותו ממנו. והרמב"ן כתב דמותר בחותם אחד ורש"י כתב שצריך חותם בתוך חותם. טורים נגוב כת' הרמ"ה שאם הכלי יבש מקנחו במים ואח"כ מדיחו יפה יפה ואם הוא לח מקנחו באפר ואח"כ מדיחו במים ואח"כ אפר ומים פעם שנית והרא"ש כ' לקולא עבדינן וסגי ביבש במי' ואפר. ובלח אפר או מים טורים:

הלכות נדה אמר המחבר בהיות כי דיני נדה הם הענפים רבים מתפשטים ויוצאים משורש אסור כרת ורבים מעמי הארץ מתיהרי"ם כי נפל פחד עול התורה והפרישות עליהם. ולא שתו לבם גם לזאת המצוה אשר היא סגלה למין היהודים ונקראין קדושים מקדשים עצמם במותר להם מן התורה כי יש הרבה תקנות שתקנו חכמים במצוה זו וגדרו גדר וסייגים בסוגים ובפרטים כאשר תמצאם חרוטים ונחקקים בספרי התלמוד והפוסקים. אמרתי אחוה תי"ו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים והחרדי' על דברי הש"י וארשום כל הדינים והמנהגים הנוהגים במצוה זו לכל אשר נגע אלהים בלבבם והש"י יראנו נפלאות מתורתו. וכן יהי רצון אמן:

(אשנ"ח) בשעת וסתה צריך לפרוש ממנה עונה אחת אם הוא ביום פורש ממנה אותו היום כלו אפילו אם הוסת בסופו ומותר מיד בלילה שאחריו. וכן אם הוא בתחלת היום פורש כל היום ומותר כל הלילה שלפניו ושל אחריו בין שקבעה הוסת בג"פ או בפעם אחת. וכתב הראב"ד אם רגילה לראות בהנץ החמה ולא קים לו שפיר או קודם הנץ החמה או לאחר הנץ החמה יש מחמירין לאוסרה כל היום וכל הלילה דההיא שעתא כולה שעת הוסת היא. וי"א שאינה אסורה אלא ביום והכריע הוא כדברי המקילין ואם רגילה לראות ראיה מרובה קודם הנץ החמה עד הנץ החמה איכא מ"ד שאסורה כל היום וכל הלילה דההיא שעתא כולה שעת הוסת היא ואיכא מ"ד דאחר התחלת הוסת אזלינן ולא מתסר' אלא בלילה. והראב"ד כתב שאינה אסורה אלא בלילה וביום כשיעור שנמשך בו. ואם וסתה נמשכת שנים או שלשה מים ששופע או מדלף שנים או ג' ימים כתב הראב"ד שכולים חשובים כעונה אחת ואע"פ