האגור קכט

בקדרה דלאו בת יומא כיון דאסורה דרבנן מגעילה ג' פעמים ודיו והביא ראיה מן הירושלמי וכ"כ הרשב"א וסיום דבריו ואפשר שלא התירו אלא באסור של דבריהם שאין לו עקר מן התורה כתרומה וחלת חו"ל וכן בשולי עובד כוכבים אבל שאר אסורי' של דבריהם החמירו בהם כשל תורה וראוי לחוש שלא להקל בהם. טורים. (אלף שכ) ערוי ככלי ראשון ר"ת פסק שהוא ככלי ראשון ורשב"ם פירש שהוא ככלי שני וכתב רבינו ברוך דערוי אינו ככלי ראשון לגמרי ולא ככלי שני לגמרי אבל מבליע ומפליט כדי קליפה ולא יותר מרדכי פרק השוכר. ובהלכות שבת הביא סמ"ג הירושלמי שהוא ככלי ראשון לענין שמבשל כדי קליפה אמנם לדעת הרא"ש דוקא לענין בשול כדי קליפה אבל לא להפליט כאשר מבואר למעלה:

(אשכ"א) כתב רשב"א כלי מתכות שחם כלו חם מקצתו דוקא לחומרא. אבל לענין הכשרו לא יעל' לו הכשר אא"כ יגעילנו כלו בין לענין הגעלה בין לענין לבון. ע"כ. ולי נראה דדוקא שנשתמש בכלו אבל אם ידוע שלא נשתמש אלא במקצתו נכשר נמי במקצתו דכבולעו כך פולטו. טורים:

(אשכ"ב) מחבת שמטגנין בו כתב אבי העזרי בשם אביו ז"ל שצריכה לבון. והוא כתב שדי בהגעלה. ולזה הסכים הרא"ש. רש"י כתב סכינים גדולים צריכים שיפה ונעיצה בקרקע. ולא נהירא טורים. פירש ר"י דבסכינים גדולים שדרך לצלות בהם בשר ולהפך הבשר מעל הגחלים צריך לבון ולא בקטנים ורבינו משה ורבינו יעקב פירשו דבסכינים קטנים שאין דרך להיות בהן גומות די בנעיצה עשר פעמים בקרקע קשה ואף בקטנים דוקא לחתוך צונן די בנעיצה לחתוך רותח צריך לבון. ספר המצות. סכין שיש בה גומות אסור להשתמש בה עד שילבנו היטב י"א אם יש בה גומות והוא קטן צריך לבון. ובסכין גדול אפי' אין בה גומא צריך לבון שלפעמים מהפך בה העובדי כוכבים בשר ומתקן בה נר של חלב בעוד שהוא דולק. וכתב הרא"ש ומיהו אפילו לא לבן אלא חודו כדרך שנשתמש בו עובד כוכבים ע"י האש שפיר דמי. טורים:

(אשכ"ג) נשאל גדול הדור מהר"רי ווייל ז"ל על הכרוב שנחתך בסכין של עובדי כוכבים מה דינו והשיב דבפרק כל הבשר אמרינן צנון שחתכו בסכין של עובדי כוכבים. ופרש"י בלשון אחד משום שמנוני' שהוא בעין על הסכין ולזה הלשון היה אסור והעובדי כוכבים אינם נאמני' לומר שיש להם סכינים מיוחדים לכך ובמקומות שנוהגים לאכול כרוב שנחתך בסכין של עובדי כוכבים מכל מקום צריך גרירה או חתוך במקום החתך. ובנירנבו"רק נוהגין בו אסור. עכ"ל:

(אשכ''ד) טעם דחשבינן סתם כלי עובדי כוכבי' אינם בני יומן. כתב הרא"ש משום דהוי ספק ספקא ספק אם נשתמשו בו ביום ואפי' נשתמשו שמא נשתמשו בו בדבר הפגום וכיון דספק ספקא הוא תלינן להקל. טורי':

(אשכ"ה) אמר המחבר אחרי נשלם דיני אסור והיתר טרם אתחיל בדיני נסך אביא הלכה אחת מן המרדכי בענין נאמנות בדיני אסור והיתר וז"ל בפ' האשה רבה ביבמות. י"ד חלוקין יש בענין נאמנות באיסורין:

א בכל דבר שהוא ספק ולא אתחזק לא אסור ולא היתר עד אחד נאמן שהוא מותר:

ב היכא דאתחזק היתרא ואמר עד אחד אסור הוא אין נאמן אם אינו בידו הא אם בידו הוא נאמן:

ג היכא דאתחזק אסור' ואמר עד אחד התר הוא אינו נאמן כיון שאין בידו הא אם יש בידו נאמן:

ד כל אדם נאמן על שלו:

ה עמי הארץ וחשודים אין נאמנים על שלהם כדאיתא בכתובות חמרין שנכנסין לעיר ואמר אחד מהן שלי אינו מתוקן ושל חברי מתוקן אינו נאמן משום דחיישינן לגומלים שמע מינה הוא בעצמו אינו נאמן אעפ"י שחברו מסייעו:

ו האומר לחבירו טבל שלך מתוקן ואמרו לו היאך והשיבו שאמרתי לפלוני לתקנו והוא אמר לי תקנתיו נאמן:

ז אשה נאמנת לומר אשת איש הייתי וגרושה אני כיון דלא אתחזק אסורא דהפה שאסר הוא הפה שהתיר:

ח אשת איש שאמרה מת בעלי בעד אחד נאמנת:

ט חבר שמת והניח מגורה מלאה פירות כל פירותיו מתוקנים דחזקת חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן:

י אינו נאמן לומר כהן אני להאכילו תרומה ואפילו שעתיד לגלות:

יא כל דבר שהוא בידו של אדם אפילו אתחזק היתרא נאמן עד אחד לטמא לא שנא עד אחר מכחישו ל"ש אין מכחישו או אומר איני יודע או שותק כיון שהוא עוד בידו:

יב דבר שאין בידו עתה ואתחזק היתרא ואומר נטמאו אין נאמן ואפילו שתק אז ולאחר זמן אמר לו איני מאמינך שפיר דמי ומלמדין אותו לומר כך:

יג אפי' דבר שאין בידו עתה אם אמר לו כאשר מצאו הוי כאלו היה עדיין ברשותו מאחר שלא מצאו מקודם לכן לומר לו:

יד עד אחד אומר אכלת חלב והלה שותק נאמן וכן נטמאו טהרותיך בפניך והלה שותק דההיא שתיקה כהודא' דמיא שהיה לו להכחישו ואפילו אומר אחר כך איני מאמינך או אינו יודע ע"כ:

(אשכ"ו) המתארח אצל בעל הבית בכל מקום ובכל זמן והביא לו יין בשר וגבינה וחתיכת דג הרי זה מותר וא"צ לשאול עליו אף על פי שאינו מכירו אלא שיודע שהוא יהודי ואם הוחזק שאינו כשר ואין מדקדק