האגור קכח

מפקיד לשולח דמפקיד שעתיד לחזור לחותמו ולראותו די בחותם אחד כי הוא ירא אבל בשולח ע"י שאינו עתיד לראות צריך שני חותמות לפיכך אם הודיע לחברו צורת החותם וגם אמר לישמעאל שהודיע לחברו צורת החותם די בחותם אחד וכן היא מסקנת הרא"ש ז"ל. טורי'. הרוקח פסק בשר ביד ישמעאל אפי' בחותם אחד כשר ולא חיישי' דמלא טרח ומזייף דהא רב פסק כר' אליעזר דאמר די בחותם אחד:

הלכות הכשר הכלים (אשי"ג) כתב בספר המצות כי הקונה כלים מן הישמעאלים צריכין טבילה במ' סאה מים אבל לא במעיין אע"פ שמטה' כלי טמא בכל שהוא ולא נהירא שאין להחמיר יותר בטבילה זו טפי מטבילת טומאה. טורים. כתב בספר המצות כוס כסף המחובר בכלי עץ צריך טבילה כיון שמשתמש בשל כסף אבל מבחוץ לא אע"ג דמעמיד ויש מחמירין להטבילו בלא ברכה. טורים כתב ה"ר שמואל מבובנביר"ק הני כוסות של עץ המוקפין להם סביב שפה של מתכת ועמידת רגל של כסף או שאר מתכות ומחובר באמצע אין צריכין טבילה הואיל והמקבל של עץ ומיהו אם מצופין מתכת מוכיח שם מכמה משניות שדין כלי מתכת יש להן. מרדכי. נשאל מהר"י מולן ז"ל כלי משכנתא אם צריכין טבילה והשיב צריכין טבילה מספק כי מספקא לן אי כזבינא דמיא א"כ כשנשתקע ביד ישראל צריך טבילה שנית בלא ברכה חוץ מטבילה ראשונה בשעה שמשכנן או דלמא משכנתא לאו כזבינא דמיא וטבילה ראשונה בעודה ברשות הישמעאל אינה מועלת. פסק מהר"רי מולן דאותם כלים המחושקים בחשוקי ברזל אין צריכין טבילה כלל אם הישמעאל משכן ליהודי כלי אם נראה בדעת הישמעאל שרוצה לשקעו בידו צריך טבילה ואם אינו ידוע אם בידו לשקעו מבעיא אם צריך טבילה ולא אפשיטא וי"א לקולא שא"צ טבילה וטוב להטבילו בלא ברכה או יקנה כלי אחר ויטבילהו עמו וכ"כ רש"י ז"ל וישראל שנתן כסף לאומן ישמעאל לתקן לו כלי א"צ טבילה אפי' למ"ד אומן קונה בשבח כלי כיון שלא נקרא שם הישמעאל עליו וריב"א אומר שאפי' נותן לו כלי שבור לתקנו אם לא היה מחזיק רביעית קודם לכן ותקנו כל שמחזיק רביעית צריך טבילה דק"ל הכל הולך אחר המעמיד:

(אשי"ד) בספר א"ז פסק אם לא העביר החלודה לא עלתה טביל' ואמנם מצאתי כתוב בתשובה אחת שאם אין יכול להעביר החלודה שלא ישאר שם כי אם מעט הוי ליה מיעוט שאינו מקפיד ואינו חוצץ בטבילה. מרדכי:

הלכות הגעלה (אשט''ו) בתשובה לרב האי גאון. כלי אבנים דינם ככלי חרס ולא שרו בהגעלה ורב אלפס נתן בהם דין כלי שטף וכן עקר טורים. כתב הרשב"א דוקא מגעילן ואחר כך מטבילין אבל אם הטביל תחלה הוי כטובל ושרץ בידו. אבל ר"י כתב דיכול להטבילו ולהשתמש בו בצונן וכשירצה להשתמש בו בחמין יגעילו ויספיק לו טבילה שהטבילו כבר טורים. יורות וקדרות מגעילן בכלי ראשון ונקרא כלי ראשון בעודו רותח ואפי' אינו על גבי האש. ויש אומרים שאם ישתמש בו בעודו על גבי האש צריך שתהיה ההגעלה דוקא בכלי שהאש מהלך תחתיו והכי מסתבר אם בא לערות עליו מכלי ראשון להגעיל כתב ר"ת דחשוב ככלי ראשון והרא"ש ז"ל כתב דהכא ודאי לא מהני ערוי דאפי' שחשבנוהו ככלי ראשון היינו דוקא להפליט ממנו מעט כדי קליפה ומיהו אין לו כח להפליט ממנו כל אסורו הבלוע בו. ומיהו כלי שלא נשתמש בו אלא ע"י ערוי די לו ג"כ בהכשרו ע"י ערוי וכל כלי שלא נשתמש בו אלא בכלי שני מגעילו בכלי שני ודיו טורים:

(אשט"ז) כתב רב אלפס צריך שישהא הכלי במים עד שיפלוט כל האסור שבו ולא נהגו כן כי מי יודע לשער מתי יפלוט הכל שאם באנו לומר כדרך שנשתמש בו לא הוי מהני בהו הגעלה שהרי נשתמש אסור זה כמה פעמים. והיא תפליט הכל בבת אחת אלא ודאי קים להו דבהגעלה אחת פולטת הכל ואין חלוק בין אם ישהנו בתוכו או יוציאנו מיד וכן נוהגין:

(אשי"ז) וכתב רש"י שצריך שישטפנו מיד במים קרים אחר ההגעלה בעוד החמים עליו כדי שלא יחזור ויבלע. וכ"פ רב האי גאון וסמ"ג וראבי"ה תמהו בדבר. ור"י כתב שאפי' לא שטפו מיד אינו נאסר כי אינו חוזר ובולע ומ"מ נהגו לשוטפו מיד וכן ראוי לעשות טורים:

(אשי"ח) איזהו כלי שהוא בן יומו. ר"ת פי' כל שלא עבר עליו לילה א' בלא תבשיל אפי' בשלו בו אתמול בערב מיד לבקר אינו בן יומו ור"י פי' שצריך שישה' מעת לעת וכן עקר טורים. בצרפת נוהגים נותן טעם לפגם מעת לעת. ומיהו אנן נוהגי' בזה המלכות נותן טעם לפגם לילה אחת כר"ת. שערים מדור"א. ודוקא שעור כל הלילה אז יש להתיר ולא בענין אחר כיון דאין ידוע לנו מי גורם הפגם או תחלת הלילה או סוף הלילה אבל אם עמד כל הלילה מותר ולא בעינן מעת לעת ועל דא אנא סמיך והמחמיר תע"ב. ספר המצות. והמנהג הוא כרש"י מעת לעת:

(אשי"ט) כתב בעל העטור אי לא דמסתפינא מרבוותא אמינא דאפי' כלי חרס