האגור קכז

אסורים וכן צריך להזהר בשפחות ישמעאלי' המבשלין לעצמן בבית ישראל שלא יניחוהו כלל על גבי האור ואם קדמו והניחוהו צריך שיהפוך בו קודם שיגיע למאכל בן דרוסאי. ולא נהיר' והרא"ש כתב שא"צ לחוש לזה כלל שלא החמירו בבשולי ישמעאלים לאסור פליטתן. טורי':

(אש"ח) עיסה של ישמעאלים שנלושה בבצים ר"ת היה נזהר מהן משום בשולי עובדי כוכבים. ור' יצחק אומר נראה להתי' העיסה מאחר שהביצים אינם בעין והעיסה עקר. אפס מטע' זה אין להתיר אותן פשטי"ד של דגי' שהשמנונית היא בעין על העיסה וגם מתחלתן נאסרי' משום בשולי עובדי כוכבי' ואינו דומה לעיסה שנלושה בביצי' שהביצה נתבטלה מתחלתה בעודה חיה ולא נאסרת מעולם ע"כ סמ"ג. ואותם נילי"ש שהן שלקות מדלא מברכין עליהן ברכת המוצי' יש בהן משום בשולי עובדי כוכבים. ומיהו ה"ר יחיאל מתיר מפני שדרך אפיית הפת עושין להם וראיה דאי קבע סעודתו עליהם מברך ברכת המוצי' ש"מ פת נינהו. תו' פ"ב די"ט. דג מליח פי' שמלחו עובדי כוכבי' ופליגי אם לאוסרו משום בישולי עובדי כוכבי' ורשב"ם מפרש דג מליח שבשלו עובד כוכבי' אבל פשיט' דמליחה אינה אוסרת ודוק' בדג גדול פליגי חזקיה ורבי יוחנן אבל בדג קטן המלח מיבשו ונאכל כמו שהוא חי ואין בו משום בשולי עובדי כוכבים ודגים שעשנן עובדי כוכבים יש לחשוב שאין בהם משום בשולי עובדי כוכבי'. ומיהו צריך עיון דבפ' כלל גדול חשיב מעשן בכלל אפיה. מרדכי קטן. ואני המחב' לא ראיתי אוסרין דגים מעושני' וגם דגי' מלוחי' קטנים היתר פשוט לאוכלן זתי' שלהם הכבושי' מותרי' אפי' הן רכים הרבה עד שגרעינתן נשמטת ולא חיישינן שמא זילף עליהן יין ואפי' נחתכין ובלבד שלא יהיו נחתכין בסכין שלהן לדעת בעל התרומו' שאוסר בצל שנחתך בסכין של עובדי כוכבים בשביל שהוא חריף שמדמה אותו לקורט של חלתית והר"ם ברוטנבורק כתב על דברי בעל התרומות לבו נוטה להתיר ואע"פ שאני מורה כבעל התרומות אין נראה לי למחות ביד הנוהגי' היתר טורי':

(אש"ט) כשמוליכין כלים או סכינים בבית האומן ומחזירן בו ביום צריך הגעלה כי דרך להשתמש בהן. וכן ר"ת היה מצריך שילך ישראל עם הסכינים להשחיזם ומיהו לפי שעה לא חיישינן. הגה"ה שערים מדור"א (אלף שי) החמאה מקצת הגאוני' התירוהו שהרי לא גזרו על החמאה דחלב טמא אינו עומד. ומקצת הגאונים אסרוהו מפני צחצוחי חלב שבה ויראה לי שאם לקח חמאה מן הישמעאל ובשלה עד שהלכו לה הצחצוחי חלב שבה הרי זו מותרת שאם נתערבו עמה ונתבשל הכל בטל במעוטא אבל חמאה שבשלו אותה הישמעאלי' אסורה משום געולי ישמעאלים ע"כ. והרשב"א אסרה אף לאחר בשולה. והר"ר פרץ כתב להתיר בהדיא בלי בשול. והרא"ש אמר שלא היה יודע טעם ברור לאסו' אלא שנהגו בו אסו' לכן לא היה מוחה לאנשי המקו' שנוהגים בו הית'. אבל אם רוב אנשי המקו' נוהגי' בו אסו' אין לו לאדם לשנות טורי'. לשון ר"ת ובמלכותינו כלנו אוכלין אותה ומי שדעתו יפה מטגין בה ביצי' ואוכל אותה. ע"כ ור"א מטוליט"א כתב דחמאה מנויה עם מה שבין בני ארץ ישראל ובין בני בבל בני ארץ ישראל אומרי' חמאה של ישמעאל אסור' מפני חלב שחלבו ישמעאל ואין ישראל רואהו ומשום בשולי ישמעאל ומשום תערובת חלב טמאה ובני בבל מתירי' מפני שחלב טמא אינו נעשה חמאה ואין נראה דברי בני ארץ ישראל ומיהו במלכיות שלנו שאין רוב בהמות כאן ומאספין מעט מעט ואין הקערות מקונחות מטומאתן אין רגילין לאכול חמאה שלהן כלל והמחמיר תע"ב הגה"ה שערי מדור"א ואני המחבר ראיתי מורי אבי נוהג בעצמו כפי מנהג המדינה כמו שכתב הרא"ש:

(אשי"א) מי שנזדמן לו נבלה או טרפה יכול למוכרה לישמעאל או ליתנה לו במתנה ופי' ר"ת דוקא בסתם שאין מוכרה בחזקת כשרה אבל אסו' למוכרה לו בחזקת כשרה משום גנבות דעת ומשום שמא יתננה לו בפני ישראל והישראל יקחנה ממנו ויש מפרשים דבמתנה אפילו נותנה לו בחזקת כשרה שרי דלא חיישינן משום גניבת דעת ולא משום שמא יתננה לו בפני ישראל אבל ודאי אסו' למוכרה לו בחזקת כשרה משום גנבות דעת ונראה דאפי' לפי אלו המפרשי' אין היתר אלא ליתנה לו בינו לבינו ולא חיישי' שמא יתננה לו בפני ישראל אבל ודאי אסו' למוכרם בחזקת כשרה או ליתננה לו בחזקת שחוט' בפני ישראל ומסקנת הרא"ש כר"ת טורי':

(אשי"ב) פרש"י טעמא דחתיכת דג ובשר ויין ותכלת צריך ב' חותמות משום דדמיהן יקרים טרח ומזייף ולפי פי' זה אלו דוק' אבל הרשב"א תלה הטעם מפני שאסורין מן התורה וכתב הפקיד ביד ישמעאל החשוד או שולח על ידם בשר או חתיכת דג שאין בה סנפיר וכיוצא בהן מדברי' שאם החליפו במזיד יש בו אסו' מן התורה צריך לעשות חותם בתוך חותם ואם שלח או הפקיד בידם בחותם אחד אסו'. והמפקיד או השולח להם דבר שאסורו מדבריהם כמורייס ופת וגבינה שאפילו הוחלפו אין בו אלא אסור מדבריהם אפי' בחותם אחד מותר ור"ת כתב דוקא בישראל חשוד צריך ב' חותמות אבל ביד ישמעאל שרי בחותם אחד. ויש מפרשי' שאין חלוק בין ישמעאל לישראל אלא יש חלוק בין