האגור קכו

אספק שכיון שהספק הראשון אסור מן התורה ומחייב עליו אשם תלוי אם היה כרת בוודאה לכן כשנתערבה אין נחשבת אלא ספק אחד ואינה בטלה אפי' באלף:

(ארצ"ד) היו ב' קדרות באחת שחוטה ובאח' נבלה והשחוטה ממין אחד והאסור ממין אחר אין תולין להקל עד שירבה ההיתר ס' על האסור מפני שאין מתבטלין מין בשאינו מינו דבר תורה בפחות מס' ואז מקילין כל זמן שאין בו כזית בכדי אכילת פרס:

דיני בשולי עובדי כוכבים (ארצ"ה) פת של ישמעאלים כתב הרא"ש מאחר שכתוב בחלוף מנהגים שבין בני א"י ובין בני בבל בני בבל נותנים קיסם לתוך התנור ובני א"י אומרים קיסם זה מה מעלה ומה מוריד ויש מן הגאונים שהתירוהו בשבת אם אין לו מה יאכל משום עונג שבת ולדעת הרא''ש יש חילוק בין פת של בעל הבית לפת של פלטר דלא שייך חתנות אלא בשל בעל הבית הלכך אסרוהו בכל ענין חוץ מבמקום סכנה. אבל של פלטר אין כל כך קרוב דעת שבאומנותו עוסק. וכן מחלק בירושלמי שמתי' לקנות מפלטר ישמעאל. טורים:

(ארצ"ו) גבינות ישמעאלי' מותרי' שאין חלב בהמה טמאה מתגבן. אבל בימי חכמי המשנה גזרו על גבינות הישמעאלים ואסרוהו ובירושלמי יש חלב שחלבו ישמעאל ואין ישראל רואהו ר' ירמיה אוסר מפני שמערבין בו חלב טמאה ריב"ל אומר מפני הגלוי. עוד אמר בספר העתי' בשם הירושלמי רפ"ק דשבת דחמאה של ישמעאלי' מי"ח דבר היא. אמנ' בירושלמי שלפנינו אין כתוב שם וחמאותיהן ורש"י פי' כר' ירמיה. ור"ת ור"י תופסין שיטתן כריב"ל ואע"פ שעכשיו אין אנו נזהרין בגלוי אין להקל בגבינות הישמעאלי' מפני שנגזר' במנין דאף ע"פ שבטל הטעם מנין אחר להתירו כדמוכח בפ"ק דביצה משובו לכם לאהליכם. ספר המצות. וכן שערים מדור"א:

(ארצ"ז) פסק רבינו ברוך אם לקח מן הקיבה של עובד כוכבים והעמיד בה ישראל גבינות מותרות דחלב לאו מגופיה אתי אלא כמו שינקה מן האחרת אך לכתחלה אין לעשו' כן משום הרחק מן הכעור ומן הדומה לו. ואין מגלין הדבר אלא לצנועין. שערי דור"א. ובשם ה"ר פרץ דאין לאסור הקיבה ששהתה עם העור רק אחר מעת לעת סמ"ק וכן בשערים. וכתב בסמ"ג שיש להחמיר בדבר כששהתה יום שלם בעור הקיבה:

(ארצ"ח) לא קיימא לן כאותם בשם רבי' משולם דהיכא דידעינן דליכא שום דבר טמא בעדר הישמעאל שמותר חלב שלו אע"פ שאין ישראל רואהו שערים מדור"א:

(ארצ"ט) במקו' שאין פלטר ישראל מצוי כתב הרמב"ם אפי' אם יש שם פלטר ישראל אם אין הפת של פלטר ישראל כפת של פלטר ישמעאל מותר כיון שערב עליו ביותר ואין נראה כך מתוך הירושלמי שלא התיר אלא במקום שאין פלטר ישראל מצוי אבל אם הוא מצוי אלא דשל ישמעאל ערב עליו ביותר לא התיר אבל של בעל הבית אסורה לעולם אפי' קנאה פלטר ממנו ושל פלטר מותר אפי' קנאה בעל הבית ממנו. טורי':

(אלף ש) כתב הרא"ש תימה יש על הנוהגי' האידנ' להקל בהשלכת קיסם לתנור. ובהלכות שבין בני א"י ובין בני בבל. בני מזרח משליכין קיסם לתנור. ובני מערבא אמרו קיסם זה לא מעלה ולא מוריד אא"כ התענה ג' ימים מותר משום חיי נפש והנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגים ולא יהיו מזידים. וכ"כ הרשב"א שאפי' לא זרק הישראל אלא עץ אחד לתוך התנור התיר כל הפת כולו שאין הדבר אלא משום היכר עכ"ל. ונראה שאינו מחלק בין לשל ישמעאל לשל ישראל שאפאו ישמעאל. וכאש' כתבתי כן נראה לי עקר. טורי':

(אש"א) כתב ר"י שאם הטיל הישראל קיסם בתנור שמועיל כל ימי השבוע עד יום א' עכ"ל התוספות (אש"ב) ובשערי מדור"א כתב שאם לא הכשיר התנור יכול להכשירו כיצד יעש' ישים אש בפי התנור כיון שהפת משביח מן האש ועוד תקנה אפי' הוצי' הפת להחזירו ע"י ישראל שנית בתנור אם הוא משביח עכ"ל:

(אש"ג) נשאל מהר"י מולין אם יועיל נפוח באש בפה בבשולי ישמעאלים והשיב כי ודאי מועיל. וראי' מחצי נזק צרורות דתרנגול דתקע בכלי חרס או זכוכית ונשבר דודאי כגופו דמי. הוא הדין נמי לענין בשולי ישמעאלי' סגי בהכי. ודאי צריך שינפח כל כך עד שידליק האש באופן שיועיל דבר מה בבשול דומי' דחתוי בגחלים דמיירי שמועיל למקצת בשול עכ"ל:

(אש"ד) שלקות שבשל הישמעאל אסורים לא שנא אם בשלו הישמעאל בביתו או בבית ישראל וה"ר אברהם היה מתירן אם בשלו הישמעאל בבית ישראל דלא שייך בהו משום חתנות ולא משום שמא יאכילנו דברי' טמאים. ור"ת חלק עליו וכן נוהגי' כר"ת:

(אש"ה) כתב הרשב"א אם בשל ישמעאל המאכל כמאכל בן דרוסאי אין לו הית' אח"כ ע"י גמר בשול ישראל ולא נהירא להרא"ש:

(אש"ו) עוד כתב הרשב"א דגים גדולי' מלוחי' אע"פ שקצת אנשי' אוכלי' אותם חיים מחמת מלחן אכילה זו אכילת הדחק היא ואינה אכילה לפיכך אם בשלן הישמעאל אסורין:

(אש''ז) כתב הרשב"א כלים שבשל בהם ישמעאל דברי' שיש בהן ממש בשולי ישמעאלים