האגור קכה

ולתחוב הכף בקדרה לפי שנאס' הכף כשהוציא בה הזבוב מהקדר' דשמא לא היה בה ס' כנגדו ואם יחזור ויתחוב אוסרה אם אין ס' כנגדו ונראה שאין לחוש כיון שידוע כמה הוא האסור הבלוע בכף דא"צ ס' כנגד כל הכף אלא כנגד הרוטב הבלוע בכף טורים:

(ארפ"ו) נשאל גדול הדור מהרר"י מולן ז"ל על זבוב בכלי שני אם אוסר. והשיב פשיט' שאינו אוסר ולא כדברי רבינו חיים ושעמו. וכ"כ המרדכי בשם הרוקח עכ"ל:

(ארפ"ז) כתב מהרר"י מולן דכלי שני אינו מבליע אפי' בממשו של איסור וראיה שהתירו למלוג תרנגולת בכלי שני אע"ג דבית השחיט' מלוכלכת בדם עכ"ל:

(ארפ''ח) ריח של אסור שנתערב בהיתר כגון בשר נבלה שצלאו בתנור עם בשר שחוט' פליגי בה רב ולוי רב אסר ולוי ושרי. ופסק רש"י כלוי דשרי וכ"כ בה"ג ור"ת פסק כרב דאסר. וכתב הרשב"א הסכמת רוב המורי' להתירמ"מ אסור לכתחלה לצלותה בתנור צר ואם בא לבשלו בקדרה כל אחד בעצמו אפי' בתנור צר ופי הקדרה מגולה מותר אפי' לכתחל'. ומסקנת הרא"ש כר"ת. וכתב ודוק' בתנורים שלהם שהם מכוסים לכך נכנס הריח של זה בזה. אבל בתנורים גדולים שלנו ופיהם פתוח אין לחוש טורים:

ויש אומרים הא דקיימא לן דריח לאו מילת' היא היינו דוקא דיעב' וכ"פ הגאונים וכן נמצ' בהגה"ה דוקא דיעבד א"כ יפה לפרוש לכתחלה ואפי' אותם שעושים לכתחלה דוק' שהפשטיד"א מכוסה למעלה דהוי כמו פת חמה וחבית סתומה ורבינו יהודה בר' מאיר הזקן רבו של רבינו גרשם רצה לאסור אפי' דיעבד אם אפו פשטיד"א של עובדי כוכבים עם ישראל אמנם לא סביר' לן הכי והגאונים נחלקו בדבר אי אמרינן ריח לאו מילתא היא. וכתב ראב"ן נקיי הדעת שבעיר מגנצ"א נהגו לתקן כסוי לפשטיד"א כשאופין אותה עם פת וכן לטורט"א. אבל בלא כסוי לא. ואפי' ע"י כסוי לכתחלה אסור מפני הנקב שלמעלה. ויש כופי' על הנקב שפופרת למעלה כדי שלא יצא הריח. וכל העולם נוהג אסור באפיי' פשטיד"א וטורט"א של חלב זה עם זה. אבל פת באחת מהן שרי. והמחמיר תע"ב. הגה"ה שערים מדור"א:

(ארפ"ט) חתיכה שאינה ראויה להתכבד שנתערבה באחרות יבש ביבש בטלה אפי' חד בתרי. ולכאור' נראה שאין חלוק בין נתערבה במינה בין שלא במינה כיון שנפרדת לחתיכו' דקות שאין ניכר בין זה לזה אבל בעל התרומות כתב דוק' שנתערבה במינה. אבל מין בשאינו מינו אפי' יבש ביבש צריך ס' טורים. רש"י אסר תערובת חמץ בפסח יבש ביבש באכילה ומתירו בהנאה אלא שמצריך להשליך אחד מהן לנהר ורב אלפס אוס' הכל אפי' בהנאה והרא"ש מכשיר אפי' באכילה. ואם בשל התערובת אחר שנתבטל ברוב כתב הרשב"א שכל אחד ואחד מותר בפני עצמו והרוטב בנותן טעם שצריך ס' כנגד האסו'. והרא"ש חלק בזה וכתב שאם לא נודע תערובתו קודם שנתבשל מותר הרוטב כולו כמו חתיכות שנתערבו. ואם אחר שנתבטל ברוב נתוסף על האסו' חוזר ונאסר טורים. ורבי' משה מתיר אף בקדרה אחת לבשלם ומביא ראיה ממסכ' מקואות נטל ונתן סאה וכמה עד רובא ולא אמר מה שחזר ונתן הוי ליה מים שאובי' אלא האסור נעשה היתר. אבל אם מכיר החתיכה האסורה יסירנה שערים מדור"א:

(אלף רצ) חתיכה של נבלה שלא נמלחה ונתערבה בכשרות אע"פ שאינ' ראויה להתכבד כמו שהיא אינה בטלה דמליחה לא יקרא מחוסר מעשה ומיהו ראיתי גדולי' שגם בנבלה מתירין. ורגלי של בהמה נבלה שנתערבו בכשרין אם לא נטלו טלפיהן אינם ראוי' להתכבד ובטלין ברוב ויש נוהגין כשהאסור בטל ברוב להשליך אחד והשאר מותרין וא"צ. שערים מדור"א:

(ארצ"א) כתב מהר"ם הא דאמרי' דבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל היינו דוק' מין במינו אבל מין בשאינו מינו בטל בס':

(ארצ"ב) הלכה כר' יוחנן שאמר את שדרכו לימנות שנינו. פי' שלעולם אין מוכרין אותו אלא במנין אבל דברים שפעמים מוכרין במנין כמו סל מלא ביצים שפעמים מוכרן אותן ביחד אין נקראין דבר שבמנין. ובעל העטור כתב שביצה אינה בטלה לעולם והרמב"ם פסק כחכמים דאפי' דבר שדרכו לימנות לעולם בטל דשבעה דברים לבד הן שאינן בטלין כגון רמוני באדן וכו'. ומיהו נראה דכל דבר שהוא חשוב אצל בני המקום מן המקומות לפי הזמן ולפי המקום שהוא שם אינו בטל ואסור בכל שהו טורי':

(ארצ"ג) כתב הרשב"א הא דשרי ספק ספק' דוקא ע"י תערובת. אבל טרפה שנתערבה באחרות כולן אסורות עד שיהא בהיתר כדי לבטל האסור אם הוא מן הדברי' המתבטלים שכיון שספק ראשון היה בגופו אין להתירו מטעם ספק ספקא שע"י תערובת אין להתיר בדברי' החשובי' דכי מהניא להו חשיבותייהו דלא בטילי אפי' באלף מהניא להו שלא להתיר בהם ספק ספקא ולא נהירא דספק ספק' מותר בכל אסורי' אפי' בעבוד' כוכבים טורי'. בעל ספר התרומה פסק כמ"ד שכל דבר שמונין אותו בשום פעם אינו בטל אבל ר"י בר' אברהם פסק כר' יוחנן דאמר את שדרכו למנות דבר מיוחד למנין לעולם ובצים פעמי' מוכרי' ביחד. בשם ר"י ז"ל דנתערב עומד גם