האגור קכד

גדול הדור מהרר"י מולן ז"ל דשעור נותן טעם לפגם הוא לינה אחת כדברי ר"ת וכן מנהג בארץ אשכנז אבל מפי מורי לא שמעתי עכ''ל. והעולם נוהגים כרש"י מעת לעת:

(ארע"ח) כתב הרשב"א דברים המאוסים שנפשו של אדם קצה בהם כנמלים. וזבובים ויתושים שכל אדם נבדל מהם מפני מאוסם אפי' נתערבו בתבשיל ונמחה גופן בתוכו אם היתר רבה עליו מותרין. ומ"מ כל שאפשר לבדוק ולהעביר במסננת בודק ומסנן. טורים. עכברא שנפל לתוך השכר או אלא היא חומץ או לתוך שאר משקין אם מכירו ישליכנו והטעם בטל בס' אבל רשב"ם אומר שא"צ ס' משום שפוגם וכ"פ ראבי"ה. ואם נפל לתוך יין א"צ ס' דהוי נותן טעם לפגם דביין ודאי פוגם א"ז ואני המחבר לא ראיתי לנהוג הקולא הזאת רק הכל בששים:

(ארע"ט) כתב הרשב"א י"א שאין חום מפליט אלא חום של כלי ראשון שהוא מבשל אבל כלי שני וכן ערוי שהוא ככלי שני אין מפליט ולא נהירא שהרי חום בית הכסלים מפליט שהוא פחות מכלי שני אלא כל חום שע"י האש מפליט אפי' אין היד סולדת בו. עכ"ל. ונראה לי שאין הנדון דומה לראיה שאין חום בית השחיט' ובית הכסלים מפליט אלא כדי קליפה וכן ראיתי לקצת המחברים. וזה אינו כן אלא אוסר כלו. הלכך אין אוסר כלו. א"אכ היד סולדת בו טורים:

(אלף רפ) נפל אסור בחתיכה שבקדרה שהוא חוץ לרוטב ולא ניער הקדרה ולא כסה אותה אינו אוסר אלא כדי נטילה אבל אם היא ברוטב לרש"י אפי' מקצתה ולר"י כולה כדפירש"י לעיל או אפי' כולה חוץ לרוטב וניער או כסה הקדרה הרוטב מפעפע הטעם ומערבב ונבלע בכולו. טורים:

(ארפ"א) כתב הרשב"א דוקא כשהאסור המלוח למטה וההיתר התפל למעלה אמרי' תתאה גבר אז אוסר. אבל אם האסור למעלה וההיתר למטה שההיתר שהוא למטה מצנן העליון אינו בולע אלא כדי קליפה עכ"ל. יראה שהוא סובר דכשהאסור למטה אוסר הכל אבל למעלה אינו אוסר אלא כדי קליפה והרא"ש לא כתב כן וגם מה שחלק בין האסור למטה או למעלה כתב ר"י שאין חלוק דכיון שהוא חם ע"י מליחה אין חלוק בין תתאה לעילאה אלא בכל ענין כשהאסור מליח מבליע התפל ומ"מ אינה אוסר כולו שאין כח שבמלח יכול להבליע אלא כדי קליפה וכשהאסור תפל הכל מותר ואפי' קליפה לא בעי. טורים:

(ארפ"ב) מלח הבלוע מדם כגון מן מליחת הבשר ונתנו בקדרה או שנתנו בקדרה בשר מלוח בלי הדחה בעוד שהמלח עליו אם יש ששים כנגד המלח אע"פ שטעם המלח בקדרה וטעם אינו בטל אע"פ כן מותר לפי שאין במלח כח לאסור משאלו היה כלו דם ואין לנו להחמיר בנאסר יותר מבאוסר. וכן פסק רבינו יצחק מדור"א ורבינו שמשון מקוצי ור"יבא כתבו כיון שהמלח נימוח עם הדם ומתערב בכל הקדירה ומוליך עמו אסורו צריך לשער כאלו היה הדם כלו מלח. טורים:

(ארפ"ג) כתב הרשב"א שכשנפל דבר האסור בקדרה שיש בה ששי' לבטל האסור הבלוע שבה אע"פ שאמרנו שבטל מ"מ אם נפלה לבסוף בקדרה אחרת שיש בה ששים כדי לבטל האסור הבלוע שבה אין החתיכה בעצמה חוזרת להתירה לפי שהאסו' שבה אין נפלט ממנה לגמרי ואינו נבלל לתוך ההיתר שבקדרה מה שאין כן בדבר הנבלל ונימוח דאם נפל דם וכיוצא בו לתוך רוטב של היתר עד שיהא בו בין כלו ס' לבטל הדם כלו מותר שהכל נבלל ונתערב בתוך ההיתר עכ"ל ואינני מבין דבריו דכיון שהכל מצטרף לבטלו על כרחך הטעם מתבלבל בכולו וכיון שנתבלבל בכל א"כ נתבטל. וכתב עוד הרשב"א חתיכה שבה חלב שנתבטלה ויש ששי' לבטלה צריך להזהר שלא יטול שום דבר מן הקדרה בעוד שהאסור בתוכה. שמא תשאר חתיכת האסור באחרונה בשעה שאין ס' לבטל החלב ותאסור מה שבקדרה. וגם לא יוציאנה תחלה שהחלב שבה יאסור אותה מה תקנה שיניחה עד שיצטנן התבשיל וזה לפי סברתו שאף שאחר שנתבטלה לא חזר להתירו. אבל מפני שכתבתי שלאחר שנתבטל האסור שחזר להתירו אין לחוש. טורים:

(ארפ"ד) כתב בספ' המצות דגים קטנים שנתבשלו ונמצא בהם דג טמא יש אוסרים אפי' מכירו וזרקו ויש ס' לבטל אותו לפי כשמערה המים החמי' לפעמי' בסוף הערוי עם מעט מים ישאר דג הטמא עם עשרי' או שלשי' דגים ונאסרו המים וחוזרי' נוגעי' לתוך הדגי' ויש מתירין מפני שאותם הנשארים בטלי' ברוב תערובתן כי לא שייך לומר בריה לא בטלה אלא בבריה שנאסרה מחמת עצמה ולא שנאסרו מחמת בליעת אסור אח' ואין חוזרין ואוסרין השאר שבמחבת אע"פ שנוגעין בה המים לפי שאסור. הנבלע ואין אסורו מחמת עצמו אינו חזר ונבלע ביבש כי אם ע"י בשול וכ"כ רבינו ברוך. אמנם בצים שנתבשלו ונמצא באחד מהן אפרוח או דם אסור הכל דאין רגילין לבשל כל כך שיהיו עשרים או שלשים בצים שנאסרו בטלי' בתערובת ברוב של הית' לכן טוב להמתין עד שיצטננו קודם שיוצאים מן המים שאם רוצה למהר להוציאם ישים מים צוננים עמהם לצננם תחלה. אמנם א"צ להגעיל המחבת בשביל זה הספק דאמרינן אסורא ברובא איתא כן כתב רבינו שמשון סמ"ג:

(ארפ"ה) י"א זבוב או נמלה שנמצאת בקדרה והוציאם בכף צריך להזהר שלא לחזור