האגור קכג

וכ"ש בחולין. ומדברי סופרים אינו בטל עד שיהיה ששים ומין בשאינו מינו מן התורה טעם כעקר מקרא דמשרת וזהו כשיש כזית בכדי אכילת פרס אבל טעמו ולא ממשו שלא יוכל לאכול כל הכזית בכדי אכילת פרס אסור עד ששים ואין לוקין עליו. ובירושלמי משמע שיש מחלוקת אמוראין אם טעם כעקר מדברי תורה אי מדברי סופרים. ספר המצות. והעול' נוהג כר"ת דטעם כעקר דאורייתא. ונפקא מינה לספק טעם כעקר דאזלינן לחומרא בכל ספקא דאורייתא:

(ארס"ה) לדעת רש"י מין במינו לא בטיל כלל אפי' באלף ומין בשאינו מינו אינו אלא מדרבנן שהצריכו ששים ולדידיה כל ספק שנולד בדין תערובות מין בשאינו מינו אזלינן לקולא. ור"ת סובר כי טעם כעקר דאוריתא ולזה הסכים הרא"ש. טורים:

(ארס"ו) כתב הרשב"ם דמין במינו במשהו דקיימא לן כרב דבתר שמא אזלינן חמרא חדתי בענבי שני מינין הן ושור ועז ואיל ג' מינין הן אע"ג דכולן מין בשר. וכן מיני דגים ועופות שחלוקין בשמם בין טהורים בטמאים בין טמאים בטהורים שני מינין הן. אבל ביצי עוף זה בשל מין אחר הוי מין במינו וחלב ובשר שני מינין הן ושומן הלב ושל הדקים מקרי חלב וחלב ופרה ורחל מין אחד הוא. ושומן של צלעות ושל חזה ואליה ושומן הירך בשר שמן הוא ומקרי בשר ולא חלב. מרדכי. והילך מספר אחר כבש ורחל ואיל כולן מין במינו ושם אחד להם ושומן הדקין של עופות ושל דגים ב' מינים הם שהרי של דגים קרוי קרבי דגים ושל עוף מין חלב הוא עכ"ל. בסמ"ג פסק דמין במינו בטל בששים והביא ראיות הרבה וכן מצא בה"ג של אספמיא. וכן נהגו העולם:

(ארס"ז) מה שאנו אומרים באסור דרבנן מרבה עליו ומבטלו היינו שכבר נעשה בו ספק. אבל בלי ספק אסור לבטלו אפי' באסור דרבנן. ומעשה בא לפני הר"ר שמשון במי חלב שנפלו ליורה של בשר ולא היה ששים לבטל המים של חלב. והתיר להוסיף ולשפוך מים ביורה כדי לבטל האסו' לכתחלה דמי חלב מדרבנן כדאמרינן בפ' כל הבשר המבשל חלב פטור והא דלא מבטלינן אסור לכתחלה הני מילי בעלמא אבל הכא דליכא בזה דבר למיגזר אטו דאורייתא שרי וכן השיב לי רבינו שמואל עכ"ל הגהות מיימוניות עיין בפ"ק דביצ' דמשמע דבאסור שהוא בעין אפי' אסור דרבנן אין מבטלין. מרדכי קטן:

(ארס"ח) בשר חיה ועוף בחלב אינו אסור אלא מדרבנן הלכך לא בעי ס' אלא ברוב בעלמא בטיל. והא דטפת חלב מיירי דוקא בבשר בהמה. מרדכי:

(ארס"ט) כתוב בה"ג דשרץ אין טעמו בטל אלא באלף ואין זה אמת ספר המצות:

(אלף ער) הרב החמיר להצריך ששים כנגד כל הכף בכף של מתכת אפילו לא הכניסו כולו משום דחם מקצתו חם כולו. טורים:

(ארע"א) רבינו שמשון כתב שאפילו עצמות האסו' מצטרפין עם ההיתר לבטל האסור שנפל לקדרה וכן הוא מסקנת הרא"ש:

(ארע"ב) אע"פ שבלעה הקדרה מן ההיתר אין מצטרפין מה שבלעה עם ההיתר לס' שגם מן האסור בלעה וכת' הרשב"א י"א שאומדין כמה בלעה מן ההיתר הקדרה ומצטרפין עם ההיתר ונ''ל דמין במינו שמן התורה בטל ברוב וחכמים הצריכו ס' תולין להקל אבל מין בשאינו מינו כזית בכדי אכילת פרס שדבר תורה אין תולין בו להקל ואין משערין אלא במה שבא לפנינו. והרא"ש לא חלק. טורים:

(ארע"ג) כתב בסמ"ג שצריך החכם לחקור אם נתן מים בקדרה אחר שבשלו בה האסור שאותה המים שנתנו בה אח"כ אין מצטרפין לבטל האסור ונראה לי שא"צ שאפי' אם הוסיף מים אח"כ אם לא כוון לבטל האסור מצטרפין דקי"ל כל האסורין שרבה עליהן שוגג מותרים במזיד אסורי' כתב הרשב"א דבר שעקר אסורו אינו אלא מדרבנן כגון גבינה של עובדי כוכבים ושומנו של גיד אין מערבין אותו בהיתר ובשוגג מותר במזיד אסור נפל מעצמו בהיתר אע"פ שאין בהיתר כדי לבטלו מותר להוסיף עליו בהיתר כדי להכשירו והרא"ש כתב דאפי' אסור דרבנן שנתער' אסור להוסיף עליו לבטלו ולא התירו אלא בעצי' שנשרו לתוך התנור משום דמקלא קלי לאסור'. טורים:

(ארע"ד) י"א דבריה בטלה בתתק"ס ולא נהירא להרא"ש טורים:

(ארע"ה) כתב הרא"ש רבו הדעות שאומרים שהתרנגולת בנוצתה וכן חתיכה כיון שאינן ראויה עתה לא חשיבא ראויה להתכבד ואפי' בהמה שלמה בטלה עד שנתבשלה וראויה ליתן לפני האורחין לכבדן ולא נהירא אבל אף כשהיא בנוצתה לא בטלה חשיבותה וגם י"א דכבש שלם או אווזא שלמה אין נקראה ראוי להתכבד שאין דרך ליתן לפני אורחים כבש ואוזא שלמה וגם אלו דברי הבאי. טורים:

(ארע"ו) כתב הרשב"א שאין נקרא דבר שיש לו מתירין אלא דבר שההיתר יבא ממילא כמו ביצה שנולדה בי"ט אבל דבר שאין בידו להתירו ואין בודאי שיבא לא הלכך ספק ביצה טרפה שאם תטעון התרנגולת או תחיה י"ב חדש יותרו כולן כיון שספק הוא לא הוי דבר שיש לו מתירין טורים:

(ארע"ז) כל קדרה שאינה בת יומא חשובה טעם לפגם ואינה אסורה. ונקראה בת יומא כל זמן שלא שהתה מעת לעת אחר שנתבשל בה האסור. ולר"ת לינה אחת פוסלת מ"מ לא רצה לעשות מעשה טורים:

השיב