האגור קכב

טעם לפגם אפי' אם השמנונית בעין בשעה שנתערב שם כגון קדרה בת יומא. וצ"ל דסביר' ליה דגים שעלו בקערה של בשר מותר לאוכלן בכותח דוקא עלו אבל נצלו לא. מרדכי. פ' אין מעמידין:

(ארנ"ד) יש להוכיח דאם נאסר בשר בחלב ע"י מליח' או ע"י כבוש דדוק' באכיל' אסור ולא בהנאה ויש דוחין הלכך המתי' בהנאה אין מוחין בידו כמה דלא אשכחן ראיה לאסור' מרדכי:

(ארנ"ה) נתבשלו דגים בקדרה של בשר יש אוסרין לאכלן בחלב. ורש"י מתיר אא"כ נתבשלו עם בשר בעצמו. ובעל התרומו' מתיר בנתבשלו אבל לא נצלו שכיון שנצלו בלי מים קבלו טעם בשר מן הכלי ואסור לאוכלם עם חלב. וכ"כ סמ"ק. ולזה הסכים הרא"ש וכן הרמב"ם התירם בנתבשלו ואסור בנצלו. טורי'. אמר חזקיה דגים שעלו בקערה של בשר מותר לאכלן בכותח שיש בו חלב. ודוקא שמקונחת הקערה יפה תורת הבית. ריב''ן חתנו של רש"י פי' דוקא עלו בקערה רותחת אבל נתבשלו אסורי' דעקר הטעם נפלט מן הקערה. אבל ר"י פירש אפי' נתבשלו מותר כמו צלי דוק' דליכא מים אבל נתבשלו במים הטע' מתפשט במים והוי ג' נותני טעם של היתר ורש"י פי' עלו בקער' פי' צלי וכ"פ בתשובתו. אבל נתבשלו בלעו הרבה. אבל ראב"ן זקני פסק לא שנא צלי או מבושל. מרדכי:

(ארנ"ו) גדול הדור מהר"י מולן ז"ל התיר הכלים שמשתמשין בהם הקיבה עם החלב שעליה אשר בקצת מקומות מתירין החלב ההיא שהוא תחת הקרום המונח תחת חלב הפרישה כאשר הזכרתי למעלה ורוב העולם עונשין עליו כרת מ"מ אותם הנזהרים ממנו יכולים לאכול בכלי' של אוכלי החלב ההוא. והטע' דאמרינן סתם כלי עובדי כוכבי' אינם בני יומן והוא הדין ישראל נמי כדאית' בספר אגודה עכ"ל:

(ארנ"ז) קערות של בשר שרחצום ביורה חולבת והיא על האש או אפי' אינה על האש רק שהמים רותחים כל כך שהידים נכוות בהם כתב בספר התרומה אם הקערה והיורה שניהן בני יומן הכל אסו'. ואפי' היו הקערו' יפות שאין שום שומן נדבק בהן. אבל אם אין היורה בת יומא מותר. ובלבד שיהיו הקערות יפות שאין שום שומן דבק בהן והרא"ש מתיר אפילו שניהן בני יומן. אבל אין להתיר עד שיאמר ברי לי שאין שום שומן דבק בהן. טורים:

(ארנ"ח) צנון או שלקות שחתכום בסכין של בשר אסור לאכול בחלב עד שיקלוף מקום החתך או עד דטעים ליה שלא יהא בו טעם בשר. והרשב"א כתב שכלו אסור והרא"ש לא כתב כן. וכתב בס' התרומות דאפילו אין הסכין בן יומו אסור וכן הדין בשומים ובצלים וכרישי' שחותכין בסכין של בשר שאין לאוכלן בחלב שגם הם חריפים כמו צנון ואם עבר ובשלן בחלב צריך ששים לבטלן ומ"מ א"צ ששים כנגד כל הצנון רק כדי הבלוע בו והיינו כנגד כל הסכין אבל אם חתכו בסכין של עוב' כוכבי' צריך ס' כנגד כל הצנון. ומהר"ם התיר אפי' בשומים ובצלים אא"כ היה הסכין בן יומו ולא רצה להורות הלכה למעשה וכתב אע"פ שאני מורה בספר התרומה לאסור אינני מוחה ביד הנוהגים היתר טורים. ובשערים מדור"א כתב שהכל אסור אע"פ שאינן בני יומן. מה שאסר בספר התרומה צנון וכרישין ובצלים ומדמהו לקורט של חלתית שמעתי גדולים חולקים עליו וכשאין הסכין בן יומו אין דעתי נוטה לדמותו לקורט של חלתית. לשון אשירי:

(ארנ"ט) הורה רבינו טוביה מפי"ינא שאם שמו פלפלין בקדרה של איסור שאינה בת יומא הכל אסור דאגב חורפיה משויא ליה לשבח. מרדכי קטן:

(אלף רס) אין לשין את העסה בחלב שמא יבא לאכלו עם בשר ואם לש כל העסה כול' אסור' אפי' לאוכלה לבדה ואי עבדי' כעין תורא מותר. פירש"י שלא לש אלא דבר מועט כמו עוגה קטנה ורב אלפס פי' כעין השור פירוש צורה כעין וכיוצא בו שמתוך כך יזכור שיש בו חלב. טורים:

(ארס"א) כתב הרשב"א פת שאפאו בתנור עם בשר יש מרבותינו שאסרו לאכול אותו שריחו כטעמו ויש מתירין. וכן נרא' ע"כ. וכ"פ רש"י דריחא לאו מילתא הוא. ומיהו דוקא בתנור קטן כמו שלהן אבל בתנורים שלנו הגדולים מותר. וכתב בסמ"ק פירשו לי רבותי המחזיק י"ב עשרונים זהו תנור גדול. טורים:

(ארס"ב) נשאל מהרר"י מולן על פת של עובדי כוכבים שנאפה עם צלי של עובדי כוכבים בדיעבד. והשיב רוב הפוסקים פסקו דריחא לאו מלתא היא בתנורי' שלנו. ואם יש פת אחרת לקנות דעתי נוטה דחשיב כמו לכתחלה ולמה תניח ההיתר ותאכל ספק אסור אבל אם יש דוחק למצא פת אחרת יש לסמוך על רבותינו המתירים עכ"ל:

(ארס"ג) לא ראיתי ולא שמעתי נוהגים בשום מדינה שיהיו מטעימין האסור לקפילא ארמאה ר''ל רוקח עובד כוכבי' המתקן המאכל. כמו שאמר רבא בפרק גיד הנשה. אמור רבנן בטעמא. אמור רבנן בקפילא אמור רבנן בששים. והכל נוהגים לשער בששים. ולכן לא אכתוב המחלוקת שיש בנאמנות של קפילא ארמאה ואתחיל בדיני שעורי ס'. טורים:

(ארס"ד) רש"י סובר אליבא דרבא דטעם כעקר מדרבנן ור"ת סובר דטעם כעקר דאורייתא סוף דבר לפי ר"ת וה"ג מין במינו בטל ברוב מן התורה אף בקדשים