האגור קכ

המעורה המחובר באשכול שרי וירא' מדבריו שמתיר אפי' אין לו עדיין חלבון. טורי':

(ארל"ח) חלב הנמצ' בקיבה לדעת רב אלפס והרמב"ם אינו חלב גמו' ומותר לבשל בו בשר ואפי' בצלול שבה ורש"י אוסרו. וכתב שהוא חלב גמו' אפי' הקרוש שבה ורבינו תם כתב שהקרוש שבה אינו חלב אבל הצלול הוא חלב וכן הוא מסקנ' הרא"ש:

(ארל"ט) י"א שני בני אדם שיש להם הוצא' אחת באכיל' ואחד אוכל בשר ואחד אוכל גבינה על שלחן אחד זה אצל זה שאין להם הית' ע"י היכר שעושין ביניה'. טורי':

(אלף רמ) אכל בשר בהמה חיה ועוף לא יאכל גבינ' אחריו עד שש שעות. ואפי' אחר זה השעור אם יש בשר בין השיני' צריך להסירו. ובתוך הזמן הזה אפי' אין בשר בין השיני' לפי שהבש' מוצי' שומן ומושך טעם עד זמן ארוך ולפי זה הטע' אם לא אכלו אלא שלועס לתינוק אין צריך להמתין דכיון שלא אכלו אינו מוצי' טעם. והרמב"ם נתן טעם לשהייה משו' בשר שבין השיני' ולפי דבריו אחר שישהה שש שעות מותר אפי' נשאר בשר בין השיני'. והלועס לתינוק צריך להמתי' וטוב לאחוז בשני הטעמי':

(ארמ"א) האוכל בשר אחר גבינה אין צריך לרחוץ הידים ביום. ורב אלפס כתב שצריך לרחצן אף ביו'. טורי'. רבינו תם כתב בשם ה"ג שמות' לאכול גבינה אחר בשר מיד והרא"ש כתב ונהגו העול' שלא לאכול גבינ' אחר בשר כמו שפירש"י ואפי' אחר בשר עוף ואין לשנות המנהג. טורי':

(ארמ"ב) מנהג העול' כמ"ש רבינו משה שצריך להמתין ו' שעות בין סעודה לסעוד' ואפי' אחר בשר עוף ולא נהגו כרבינו תם וה"ג ואבי העזרי:

הלכות כחל (ארמ"ג) כחל לדעת רש"י לצלי צריך קריע' שתי וערב ואם צלאו בלי קריע' מותר ולבשלו בקדר' צריך קריע' שתי וערב וטחוי בכותל ואז מותר לבשלו לבדו ואם לא קרעו או קרעו ולא טחו בכותל ובשלו אם אין ס' כנגד כל הכחל אסו' והכחל מן המנין. ואם בשלו בקדרה עם הבשר אפי'יש ס' כנגד הכחל. הכחל אסור והכחל מן המנין. ולדעת רבינו תם וריב"ן קרעו שתי וערב וטחו בכותל מותר לכתחלה לבשלו עם בשר לא קרעו כלל ובשלו עם בשר אוס' עד ס' ואם יש ס' הכחל אסור והבשר מותר. אבל בשלו בלא בשר או צלאו בדיעבד אפי' בלא קריעה כלל מותר. ואם קרעו קצתו ולא כהלכתו אסור לבשלו לכתחל' עם הבשר ואם בשלו עמו בדיעבד מותר אבל מותר לכתחל' לבשלו בלי בשר או לצלותו ע"י קריעה קצת אבל בלא קריעה כלל אפי' לצלותו אסור לכתחלה. ולרב אלפס קרעו שתי וערב וטחו בכותל מותר לבשל אותו בקדרה עם בשר לא קרעו כלל ובשלו עם בשר אוסר עד ס'. ואם יש שם ס' כחל אסור ובשר מותר ואם בשלו בלי בשר מותר. ולצלי מותר לכתחל' אף בלי קריעה. ופי' עוד הרשב"א דמחמירינן להצריכו לכתחיל' קריעה שתי וערב וטחוי בכותל ואפי' אם מבשלו בקדר' לבדו מצריך קריעה וטיחה ושיהא הקדרה מיוחדת לכך. טורים. ונהגו העול' כרש"י ולא כריב"ן. וריב"ן החרי' שלא לעשות כמו שסובר הוא ובתשובות הגאוני' כתבו ונהגו כל ישראל שלא לבשל כחל כלל שערי מדור"א:

(ארמ"ד) אם מלחו כחל עם בשר ואח"כ הושמו שניהם בכלי שאינו מנוקב מהר"ם התיר מרדכי. וכתב הרשב"א והראב"ן וכן בעל שערי' מדור"א וכן ריב"ן שאם מלחו עם בשר הכחל בלא קריע' שמותר בדיעבד והרא"ש כתב שמותר לכתחל' למולחו עם בשר בכל ענין שהמלח אינו מפליט החלב שבו. טורי' וששאלת על ירך שנמלח עם הכחל בעוד שהכחל היה מחוב' בו ולא נקרע הכחל אם הבהמו' בזמן שהוא סומך לפורי' אינן חולב' והויא לי' שאינן מניקות ושרי. ושלום שמשון בר' אברהם. ולדע' רש"י לא חלקו בין מניק' ובין שאינו מניק' משו' גזרה ובתשוב' רבינו אהרן נמצ' על חתיכות בשר המליח' עם הכחל אין בהם שום אסור דמליח אינו כמבושל אלא כרותח דצלי. וכחל שנצלה עם בשר מותר בדיעבד והאריך בספר נופת צופים עד כאן הגהה בשערי מדור"א:

(ארמ"ה) הכליות אסורין לבשלן בקדרה משום אל תטוש תורת אמך ואבותינו נהגו שלא לבשלן רק לצלותן. רוקח:

(ארמ"ו) חלב רותח שנפל על בשר צונן או בשר רותח לתוך חלב צונן קולף הבשר והבשר מותר וכן בחלב. וכתב ריב"א וצריך שיהא ששי' כנגד הקליפה שנאסרה ממנו. אבל ר"י כתב שא"צ. וכן יראה מדברי הרמב"ם שכתב קולף הבשר שנגע בו החלב ואוכל השאר ולא פירש מה יעשה אם ר"ל שכלו מות' שאם היה בו אסור היה מפרש מה יעשה. טורי':

(ארמ"ז) הא דאמר שמואל מליח הרי הוא כרותח דצלי היינו דוקא כשאינו נאכל מחמת מלחו. ופירש"י היינו מליחת בשר להצניע שאינו נאכל עד שישרוהו במי' וידיחוהו טפי. וי"א דלא מיקרי אינו נאכל מחמ' מלחו אל' כעין עבוד שמולחין אותו הרב' לצורך הדרך ור"ת פי' דכל שמולחין לקדר' מקרי אינו נאכל