האגור יב

האי גאון. ואם שח בינתים מברך על של ראש על מצות תפילין וכ"כ רש"י. וכן הוא בשימושא רבה. וכתב הר' יצחק אור זרוע ושיטה הישרה לפי הפשט כרש"י שמימיו אנו שותים. והר"ש פסק לברך ב' ברכות אפי' שלא הפסיק ואם שח חוזר ומברך שתים על של ראש וכן בעל ה"ג פסק שמברך ב' ברכות וכן ריב"ק ממגאנצא וכן רב עמרם וכן בספר התרומה וכן רבינו ישעיה הראשון. והביא ראיה מדקאמר לא שח אינו מברך אלא אחת משמע מהכרח שכבר ברך ולא שח דאי לא ברך מאי האי דקאמר אם לא שח הכי הוה ליה למימר לא שח אינו מברך עוד אלא סומך על מה שבירך כבר ומדקאמ' לא שח מברך אחת ש"מ על של ראש קאמר עכ"ל וכ"כ רבינו שלמה בן היתו' בשם רבינו גרשום ז"ל וכן ר"א ממי"ץ בספר יראי' וכן רב עמרם גאון ע"כ מתשובת הר"ר ישעיה הראשון:

ואני המחבר מצאתי בס' הזוהר בפ' פנחס מאמר דרשב"י דאין לברך על שניהם אלא ברכה אחת וז"ל אמר ר"ש תפילין אינון על מוחא לקביל זכור ותפילין דזרועא שמאלא על לביה לקביל שמור. ומה זכו' ושמור בדבור אחת נאמר אף הכא ברכ' אחת לתרוייהו ולא צ' לאפרש' בין דא לדא כשהיה בעלמ' כמה דאקמוה. ואני תמהתי על הני רברבי החולקי' על רשב"י אם היה שידעו מאמ' זה ומ"מ העול' נוהגין לברך שתים:

(לז) פסק מה"ר מולין שיש לברך להניח בקמץ תחת הה"א אבל לא בפתח ובדגש אף כי אין חלוק במשמעו' מ"מ ראוי לברך כלשון הכתוב להניח בקמץ כמו להניח ברכה אל ביתך עכ"ל:

(לח) פסק הרשב"א שיכול להפסיק בין של יד לשל ראש לענות קדיש וקדוש' אבל צ' לחזור ולברך על של ראש ואפילו הפסיק ושמע דשומע כעונה:

(לט) הרא"ש לא כרך הרצוע' עד אחר קשירת הראש משום הפסק:

(מ) אטר יד ימינו מניח בימין כל אדם וכתב ה"ר יחיאל מפריז דוקא כשהוא כותב בשמאל אבל כותב בימין מניח בשמאל כל אדם:

(מא) קיימא לן דלילה זמן תפילין הוא לכן אין לברך בסילוקן לשמור חקיו דאין הלכה כבני מערבא. וכתב רב האי כי הרשו' בידו אם ירצה לברך. ובעל העיטו' תמה עליו אם פטור למה יברך ועמא דבר שלא לברך:

(מב) הר"ר פרץ כתב מאחר דקי"ל דלילה זמן תפילין המשכי' לצאת לברך יכול לברך עליה' קודם זמנם והרא"ש לא כתב כן:

(מג) תפילין בח"ה מניח בלא ברכ' והרא"ש כתב לברך ועמא דבר שלא לברך. וא"א הרב מוהר"ר יהודה לנדא ז"ל הנהיג לברך:

(מד) אם אמר ישראל לאינו יהודי לעבד קלף לשם קדושה ועשה כן הרמב"ם פוסל והרא"ש מתיר כשהישראל עומד על גבו ואו' לו עשה לשם תפילין ור"י אור זרוע פוסל כמהר"ם:

(מה) אם לאחר שנכתב נקב תוך האות ולא נשאר מוקף גויל תוך האות יש אומרים כשר והירושלמי פוסל:

(מו) בא"ז כתב תפילין לכתחילה צריכין עבוד לשמן ובדיעבד אם לא עבדן לשמן לפירש"י כשרין ולפי' דעת ר"ח ור"ת פסולות וכן עמא דבר:

(מז) דיו של ס"ת תפילין ומזוזות הנ' לעשותו ר"ת מקוצי' כמו שעושין בצרפת ומתי' לתת אדרמינ"ט לתוך הדיו מספר אור זרוע דיו דידן פלוגתא דרברבתא יש פוסלין עפצי' ויש פוסלין אדרימנ"ט ויש פוסלין וויטרי"אולו ע"כ ירא שמי' יצא ידי כולם ויעשה דיו שכתב הרמב"ם או של ר"ת עכ"ל מהרר"י מולן (מח) אם נגע רגל האל"ף או פני האל"ף בפנים בגג תחתיה וכדומה לזה כולן פוסלין ואין תקנה במחיקה או בהפרדה שנקרא חק תוכות. אמנם שאר דבקיו' באות לאו' שהאות נכר אף ע"פ שדבק עם חברו מותר למחוק וכן הוא בהגהות מיימוניו' וכ"פ מהר"ם ז"ל:

(מט) ובס' המצות אם נפל טפת דיו בחלל הבי"ת או בחלל החי"ת או אות אחרת ועתה אין שמה של או' עליה וכל כי האי גונא לא יועיל תקון בין בס"ת או תפילין או מזוזות אבל בירושלמי מכשיר נגיעת אות באות למטה ופוסל למעלה ומסופק באמצע ע"כ. ובסמ"ק פוסל אם נפלה טפת דיו קודם שנגמר' האות ולא הית' האות נכרת ואח"כ נוטל הדיו דהוי כמו חק תוכות אבל אם כבר נגמ' האות ונפל הדיו יכול ליטלו והרא"ש לא חלק ופוסל זה וזה וכן בס' התרומ' וכ"כ ד"לא יעשה אחרי כן כמו ריש כי נקרא חק תוכות. וכן מ"ם פתוחה שנסתמ' אין מועיל שום תיקון:

(נ) בסמ"ג כתב צ' שיניח העליון מן הקלף למעלה ולמטה כמלא אטב' דספרי שהוא כמו חצי צפורן. והרא"ש כתב שא"צ רק שיעו' אורך למד למעלה ושיעור כ"ף ונו"ן למטה. הא"ז אינו פוסל אם שירטט בין שיטה לשיטה בתפילין וה"ר שמחה פוסל:

(נא) ועמא דבר לשרטט מצד אחד של הכתב אם אינו יכול לכוין השיטו' וכן הכשיר ר"ת והרא"ש ורוקח וסמ"ג והגהות מיימוניות:

(נב) כתב הרמב"ם עור הבתים א"צ עבוד לשמן ורב כהן צדק והרא''ש כתבו שצריך וכן עמא דבר:

(נג) ספר מצות גדול מתיר לעשות הבתים מקלף מפני שנקרא ג"כ עור וכן ספר התרומ'. בפ' הקומץ רבה כתבו התוס' ויש שעושין הבתים של תפילין מקלף לבן דלא אמרינן שחורות אלא לרצועו'. וכ"כ הרשב' והעולם נוהג לעשותן שחורות:

(נד) כתב הרמב"ם הרצועות צריכות עבוד לשמה