האגור קיז

המוח ולא סומכין לומר כבולעו כך פולטו אלא נחשב כמו שנתבשל בדמו א"כ נעש' המוח כמו נבלה ופולט שמנוניתו בראש ואסרו. עכ"ל:

(אר"ה) ברגלי בהמ' אמרי' נורא משאב שאיב ומותר לשים אותן על האש קודם מליחה ויש מחמירין ומולגין הרגלי' ושוהין כדי מליח' ומדיחן לפני נתינתן באש להסיר השער והטלפי' ואח"כ מולחין אותן כהוגן משום דמליח' ראשונ' היתה כנגד הטלפי' והשער ולא נכנס כל כך בבשר ע"כ. ובאשכנז חותכין מעט הטלפי' למטה קודם מליח':

(אר"ו) בשל הלב ולא קרעו כתב הרמב"ם קורעו אחרי כן ומותר. ור"ת פי' שאין להתירו אלא בקריע' שלאחר צליה ואפי' לדברי הרמב"ם אם בשלו עם בשר בלי קריעה אוסר הבשר וצריך ששים כנגד הלב דלא ידעי' כמה דמא נפיק מיניה. וי"א שאם הלב דבוק בעוף שכלו נעשה נבלה וצריך ששים כנגד כל העוף ולא נהיר'. וי"א שאף אם העוף מנותח והלב אחד מהן שיש לחוש שמא אותה חתיכ' נשארה לבדה ברוטב ונאסר ואוסר האחרון ולא נהיר' דלמה נחוש לזה. והרא"ש כתב שהיה מקובל שאין עוף שלם שלא יהי' בו ס' כנגד דם לבו. טורים. מרגלא בפי ר"ת דכל עוף יש בו ס' כנגד לבו וא"כ בשל עוף שלם עם לבו זורק הלב וקולף מקומו וכ"כ רבינו יוסף ובשם רבי' יצחק מאיברא ותימה היא דהא מליח' כצליה ובצלי אמרי' כבולעו כך פולטו אך אם נמלח עם בשר צריך עיון אם צריך ששים עם הלב לפי שהבשר בולע הדם או נימא כבולעו כך פולטו. מפרישת הרבי פרץ. כתב הגאון לב שנמצא בתרנגול' בין בצלי בין במבושל בין בתלוש בין במחובר זורק הלב והשאר מותר ור"ת פירש מה שמתרץ הספר שאני לב דשיע דחוי הוא וכן פירש ריב"א. ולכן פירש דוק' נצלה או נמלח הלב עם דמו קורעו לאחר כן ומותר דמה שנבלע פולט ונופל לארץ אבל כשנתבשל בקדרה הלב עצמו אסור והעוף מותר שיש ששים כנגד דם הלב. ואם הלב דבוק בחתיכ' קטנה ונותנו לבשל עם שאר בשר צריך ששים כנגד אות' חתיכ'. ומה שנהגו העולם שלא לבשל הלב עם שאר בשר משום גזרה שמא יבשל בלי קריעה. ואיכא אסור. שערים מדור"א. מעשה בטלה שנמלח ונתבשל עם הלב ולא קרעוהו תחלה והשיב ר' יצחק בר שמואל אם יש ששים במים והטלה כנגד דם הלב נראה לי שהוא מותר אם היה הלב מכוסה כל שעה במים. אך לא נתיר עתה מטעם זה כי כמדומי שרש"י היה משער בכל החתיכ' אעפ"י שהכל היה מכוסה במים סמ"ג:

(אר"ז) ר"ת התיר לבשל הכבד אחר קריע' שתי וערב ואחר מליח' ואין נוהגי' כן ומיהו בדיעבד כשר לשון הטורי'. לרש"י אם בשל כבד בקדרה לאחר שנמלח' ושהה כדי שיעור מליח' והודחה במים הכבד מותר אבל אם יש בשר בקדר' עם הכבד אסור אלא א"כ יש ששים כנגד הכבד ואפי' לבשלו לכתחל' אסור. ולפי ר"ת אם אינו נמלח כן הדין אבל אם נמלח מותר לבשלו בקדירה אפילו עם שאר בשר. ויש לעשות לכתחל' כרש"י ובדיעבד עשה כרבינו תם מותר. ומיהו אליב' דכולי עלמא אם צלו בדיעבד כבד או כחל בשפוד הכל מותר אבל לכתחלה אסור לצלותן יחד והוא הדין במליח' כדפי'. שערי מדור"א. לרש"י כבד שנמלח ונתבשל מותר. ולרבינו יעקב אפי' לא נמלח ונתבשל מותר ורב אלפס כתב שמנהג בכל ישראל שלא לבשל כבד בקדר' אפי' לבדה רק אחר צליה אבל לא אחר מליח' וכתב מורי ואי אשתלי ועבד כדברי רבינ יעקב עבד סמ"ג:

(אר"ח) אם הכבד מבושל ודבק בעוף אם הכבד שלם אז כל העוף אסור דאין בשום עוף ששים כנגד הכבד שלו ונעש' כל העוף חתיכ' דאסורה וצריך ששי' מן הרוטב והבשר לבטל כל העוף ואם אין הכבד שלם אלא חתיכ' של כבד דבק בעוף ויש בעוף עצמו ששים העוף מבטלו ולא נעשית חתיכ' דאסור' ומותר ע"כ וכן הוא דעת אבי העזרי ורש"י וכן אמרכ"ל. ולדעת רבינו פרץ הכל מסייע לבטל הכבד אפי' העוף וכן לדעת רבינו תם הגה"ה שערים מדור"א. וחתיכ' עם כבד דבק בה שנתנוה בפשטי"ד היינו מולייתא לדעת רבינו ברוך הכל אסור שהשמוני' מטפטף מעט מעט בעסה אמנ' לא נהגינן הכי אלא כרש"י דמתיר בתשובתיו בס' ואם דבק בחתיכ' צריך ששי' כנגד החתיכ' והכבד והלב בין צלאו בין בשלו בין בתלוש בין במחובר זורקו והשאר מותר דהלב שיע כן דעת רש"י. והלב שנמצא במולייתא משערינן בדם הנמצא בו בששי' ואם דבוק בחתיכ' צריך ששי' מן החתיכ' שערי' מדור"א:

(אר"ט) בספר אגודה כתב נהגו לצלות הכבד מיד אחר שנמלח ואין לשהותו במליח'. וי"א שאין הטעם משום אסור אלא מטבע הכבד שנרקב כשמשהין אותו במלח וטוב להחמי' כי לא דבר רק הוא והטעם כתב מהר"י מולן דהאור חוזר ומבליע הדם שפלט. עכ"ל:

(אלף רי) ומה שנהגו שאין למלוח כבד קודם צליה לא מצינו אסור זה בכל התלמוד שערים מדור"א:

הלכות איסור והיתר (ארי"א) הגאוני' כתבו שאין אנו בקיאין בחליטת הכבד לכך אין