האגור קטז

(אקצ"ח) אם מלח בשר בכלי שאינו מנוקב הכלי אסור להשתמש בו בדבר רותח וי"א דאפי' בצונן אסור להשתמש בו לכתחילה בלי הדחה. ולא נהירא להרא"ש והר"פכת' שאם הוא של עץ מנוקב מות' כיון שהוא מנוקב ואם הוא של חרס אסור אע"פ שהוא מנוקב טורי':

(אקצ"ט) הבשר שנמלח. בכלי שאינו מנוקב אסור אפי' צאוכלו בצלי דהוי כאלו נתבשל בדמו. וכתב הר"פ שכל החתיכ' אסורה אפי' מה שממנה חוץ לציר אף ע"פ שחתיכ' שמלחה ונפלה לציר של איסור אין אסור אלא מה שממנה תוך הציר ואין נראה צהרשב"א ואפי' אם ישבה שומן לא אמרי' שע"י השומן מפעפע בכלו וכתב שנאסרה מיד אפי' לא שהתה שעור מליח'. וה"ר יהוד' אלברצלוני כתב שאינה אסורה אלא א"כ שהתה בכלי שעור מניח' והרא"ש כתב שאם שהתה בו כשעור משיתנו מים על האש עד שיתחילו להרתיח חשוב ככבוש וכל שממנה בציר אסור ואם לאו אין אסור ממנה אלא כדי קליפ' טורים ורבינואשר פסק דמה שחוץ לציר מותר. והשיג על ה"ר פרץ שאמר שנאסר הכל. ומה שכתב הרב הברצלוני שצריך שיהא כשעור צלי. ובשם ר"ת אמרו דאסור מיד. אין אני פוסק לא כמר ולאכמר אבל אני אומר מאחר שהאם הוא מחמת כבוש כמבושל ושעור כבוש כדי שיתנו על האור וירתיח אם נכבש בתוך הציר כשעור הזה נאסר כל מה שבתוך הציר ובפחו' משיעור זה לא נאסר מה שבתוך הציר אנא כדי קליפ' עכ"ל הרא"ש:

(אלף ר) הגאונים כתבו שכל בשר ששהה ג' ימים מעת לעת שלא נמלח הדם מתקשה ושוב רינו יוצ' ע"י מליח' ויוצ' ע"י בשול וא"כ הסו' לבשלו אמנ' בתלמוד לא מצינו חומר' זו. ומהר"ם התיר לצלותו דאם אינו יוצ' ע"י צליה הוי דם החברים שלא פירש ומותר שערי' מדורא. והמנהג הוא כמו שכתבו הגאוני' אמנם ראיתי גדונים מכשירין כששפכו מים עליו תוך הג' ימים. והמהדרים נותני' הבשר תוך ג' ימים במים ומניחין שם כמו שתי שעות ואז יכול להשהותו עוד עד ג' ימים אחרי' מפני שהמי' מרככין אותו ואינו מתקשה:

(אר"א) אם מלח עופות ודגים יחד. פרש"י שהעופות מותרין והדגי' אסורי' ורשב"א פירש שגם העופות אסורי' לפי שהדגי' חוזרי' ופולטין הדם שבלעו ומבניעין אותו בעופות וכן היא מסקנת הרח"ש טורי'.. עופות שהניחן שלמי' ומנא חללן בשר או בצים וצלאן הרי אלו מותרין אעפ"י שהבשר שבתוכו חי וחפי' פיהן למעל'. ואם נתן בשר בעיסה ימלח קודם וידיחו ומה שמתיר שם טפול באווזא בני מניח' לא כמו שמפרש רש"י שהוא פשטיד"א שהרי ראינו שהתנור יבש מתחתיו ונרא' לעין שאינו פולט אלא מפרש רבינו יצחק שטפול היינו טיחה בעלמ' ספר המצות. מתוך פירש"י משמע דמוליית' שלא נמלח כלל אפי' מליח' דצלי אסור. ולא נהיר' למהר"ר ברוך אלא אפי' לא נמלח כלל מותר. עכ"ל הרוקח. ואני המחבר ראיתי נוהג בבית מורי אבי מוהר"ר יהודא לנדא זצ"ל למלוח מקודם כל מיני מוליית':

(אר"ב) כתב הרשב"א אסור למלוח בשר עם בשר שכבר נמלח ושהה הראשון במלחו עם פליטת צירו לפי שחוזר ונבלע מדם חתיכ' זו כיון שאין טרוד לפלוט אפי' ציר. וגדולה מזו שמעתי שאפי' בשר שנמלח לעצמו אסור להשהותו במלחו עם פליטת צירו לפי שחוזר ובולע מלחלוחו'. דם שעליו ושעל המלח עבר ושהה צריך קליפה ומקובלני מרבותי שעד י"ב שעות פולט ציר והרא"ש כתב שיכול להשהותו כמו שירצה לפי שהדם שעליו מועט הוא ובלוע ממלח ואינו יכול לצאת ממנו שאין המלח מפליטו ממנו אדרבא דרך המלח להפליט הדם ומושכו אחריו ונשאר בתוכו ואינוחוזר לבשר טורים. וכתב עוד הרשב"א אסור ליתן בשר שלא נמלח כצל עם בשר שנמלח קודם פליטתו לפי שבשר זה שלא נמלח בולע ממה שחברו פולט שאין לו דבר שימנענו מלבלוע טורים. ור"ת מתיר אפי' מלחו בשר לפני שבוע למלוח עתה בשר ולתת עליו דציר לעול' פולט. והעולם נזהר לכתחג' ומתירין בדיעבד. ובספר התרומ' כתב שחוזר להיות מותר עם מליחתו שכמו שפולט דם של עצמו כך פולט דם שבלע. וכ"כ בשערי דורא ויש מתירין גם בזו ע"י מליח' ולא נהיר' טורים:

(אר"נ) כתב הרשב"א המולח הראש כיצד יעש' שהשער מפסיק בין הבשר ובין המלח. י"א שמולח על השער וחוזר ומולח ואינני רואה דבריו אלא חותך הראש לשנים ומולחו יפה יפה הראש לצד פנים וחוזר ומולחו לצד השער שאין השער מעכב על ידו להפליט דם שבבש הראש שהרי מוח שבבשר העצמות מפליט על ידי מליח' ואם העצם מעכב ק"ו לשער הראש וכן הדין בטלפים מחתך אותם מעט למט' ומולח והדם יוצא דרך החתך. טורים. מעשה היה בראש אווזא שנתבשל כשהי' שלם ולא חתכוהו והכשירו ר' קטנימוס כי אין בדמו כזית,. מרדכי:

ואר"ד) הרמב"ם כתב אין מבשלין הרחש ונא קנין אותו עד שיהבהב אותו באש תחל' וכל כה"ג שאין לאכלו אלא צלי. והרא"ש מתיר לבשלו ע"י מליח' עם המוח רק שינקוב העצם כנגד הקרום וכ"כ בעל העטור טורי' כתב מהר"י מולן יש אוסרין כל הראש כשנצלה המוח בתוכו אע"ג דלא מצינו שאסרו הגאונים. אלא המוח משום דסביר' להו כיון שנאסר