האגור קטו

צליה טורים:

(אקפ"ח) באינו נאכל מחמת מלחו יש שלש דעות. לדעת רש"י נקר' אינו נאכל כעין שאנו מולחין בשר להצניע ולדעת רבי' יעקב כגון שמולחו להוליכו לדרך רחוקה אבל להצניע אינו נקר' אינו נאכל מחמת מלחו. ולדעת ר"ת כל מליחות שאנו מולחין לקדרה נקראים אינן נאכלים מחמת מלחן סמ"ג והמנהג כר"ת לחומר':

(אקפ"ט) ולדעת רבינו יצחק ברבי אברהם ולגרסתו צלי צריך מליחה ולקדרה צריך לשפשף בידים שנבלע בו המלח. סמ"ג ואין נוהגים כן לשפשף ובשר לצלי אין צריך מליחה ואם צלו בשר בלי מליחה צריך להדיחו מן הדם שנדבק מבחוץ. שערים מדור"א על הבריית' השנויה בפרק הקומץ שמסיומת כיצד עושה מבי' את האבר ונותן עליו מלח וחוזר והופכו ונותן עליו מלח ומעלהו ואמר אביי וכן לקדר' אפס בפי' ר"ח ובסדר קדשים כתב רבינו גרשו' גריס וכן לצלי ואומר ר"י שאין גרסה זו מכוונת' דאין צריך מליחה כלל לצליה אבל ריצב"א מרבה בראיות שצלי צריך מליח' סמ"ג ואני המחבר אומר אעפ"י שהלכה כאותם שאין מצריכין מליחה לצלי וכן מנהג פשוט מכל מקום נקיי הדעת נוהגים למלוח לצלי מעט:

(אלף קצ) בשר שנתבשל בלי מליח' צריך שיהיה בקדרה ס' לבטל כל הבשר ואז מותר וי"א אפי' יש בה ס' שהתבשיל מותר והבשר אסור ויש מתירין ולזה הסכים הרא"ש:

(אקצ"א) בשר שלא הודח כי אם פעם אחת כאלו לא הודח כלל דבעינן יפה יפה:

(אקצ"ב) בשר שנמלח ולא הדיחוהו אחר כך ושמוהו בקדרה צריך ס' כנגד הדם והלחלוחית שעליו ובספר התרומ' כתב שכל חתיכ' יש לה ס' כנגד הדם שעליו ולפי ספר התרומה אין צריך לשער רק כנגד המלח והדם אע"פ שהמלח נותן טעם אפי' באלף וכן הלכה. אבל לדעת רבי יצחק ברבי אברהם ולדעת גיסו רבינו שמשון אוסר המלח הכל כאלו הדם כלו מלח כי המלח נותן טעם אפילו באלף. סמ"ג. ומהר"ם פסק דכל מים של ציר בטל בששים. מרדכי:

(אקצ"ג) בשר ששהה במים יום א' מעת לעת ראיתי אוסרין אותו לפי שהדם חוזר ונבלע בבשר אבל פחות מעת לעת מותר ואף מעת לעת יש מתירין בצלי והתוס' התירו צונן בצונן אפי' מעת לעת:

(אקצ"ד) מעשה שנמלח תרנגולת מבחוץ ולא בפנים ונתבשלה ושאלו לאבא מרי ריב"ק ואסר להם דגבי קדשי' אמרי' נותן עליו מלח והופכו וחוזר ומולחו ומעלהו ואמר רבא וכן לקדרה עכ"ל אמרכ"ל. הגהה שערי מדור"א. נשאל מה"ר יעקב ווייל ז"ל על בשר שנמלח שנפל' במים שנתאדמו אותם המים מפני שהדיחו בם בשר. והשיב שמעתי שבזה הדין נחלקו מהר"ר שלום ז"ל ושא' גאוני מדינת אושטריי"ך גדולי אושטריי"ך אסרו משום דלדעת ר"ת מליחות שלנו שמולחין לקדרה נחשבות אינו נאכל מחמת מלחו והוי דומי' דההוא גוזלא דנפל לכדא דכמכא. וטעם של מהר"ר שלום שהתיר דהמי' מצננין הבשר ולא דמי לכמכא משום דהכותח עב ונדבק בגוזלא ומשום זה נבלע בו. ודעתי נוטה לאסור. עכ"ל כתב בספר רוקח שומן שנמוח ולא הודח והושם בקדרה אסור דהא כנתא גופה יש בה דם גם השומן דינו כבשר וצריך הדחה אחרונה. מרדכ"י:

(אקצ"ה) נשאל מורי אבי מהר"ר יהודה לנדא זצ"ל על בשר ששהה יותר משלשה ימים שלמים שלא נקור ולא נמלח ולא עוד אלא אחר שנמלח נאכל ממנו מבושל. ולא עוד אלא שנמלח עליו גם בשר אחר שנקור ונמלח כדת וכשורה. והשיב אעפ"י שלענין מליח אין מועיל לאחר שלשה ימים מכל מקום לענין נקור מועיל לאחר שלשה ימים כי הטעם בדם מפני שמתקשה וזה אין שייך בחלב ומה שנאכל ממנו מבושל הוא מעוות לא יוכל לתקן. ועל דבר הכלי שנשתמשו בהן בבשול הבשר נראה שנחשב כאלו בשלו בשר בלי מליח' בקדרה מאחר שאסרוהו לבשל והוי כאלו לא נמלח כלל. ואנו אוסרין על פי השערים מדור"א בשר שנתבשל בלי מליחה אותה חתיכ' עצמה אפי' נתבטל בששי' וא"כ הקדר' אסורה. ומה שנמלח שאר הבשר על זה הבשר נראה כיון שנמלח עליו או אפי' תחתיו מותר דאפי' אם תמצא לומר דזה הבשר ששהה פולט קצת דם כבולעו כך פולטו. ואין חלוק במליח בין תתאה לעילאה. עכ"ל:

(אקצ"ו) כתב גדול בדורו מהר"רי מול"ן ז"ל מה ששופכין על הכבד מים אחר הצליה נראה לו הטעם משום מלח הנדבק בו וכשאוכלין אותו בעין אותו מלח אין אוכלין וכן בשר שנצלה בשפוד ורוצים לבשלו צריך ג"כ לשפוך עליו מים תחלה עכ"ל:

(אקצ"ז) מעשה בשפחה ישמעאלי' שמלח' טומאה בקער' ולאחר שהסיר' הטומא' מן הקער' הכניס' אותה הקער' במחבת שהיו בה מים רותחין על האש ומאותם המים נתנו בקמח ולשו עיסה. ולא היה ששים לבטל הקערה שהיתה בת יומא. ועתה אם נאמר קמא קמא מה שנתנו בעסה בטל גם לרבינו אפרי' דאמר לא אמרי' חתיכה עצמה נעשת נבלה אלא בבשר בחלב אם כן לא בעינן לא בעיסה ולא במים אלא רק כנגד מה שבלוע הטומאה בקער' ואף לפי ר"י ורבינו תם אין דומה המליח' בקער' לכבוש וסגי בששים כנגד הקליפה שבלעה הקער' דהוה לי' כרותח דצלי ולא בעי רק כדי קליפה ע"כ אשירי: