האגור קיא

כל השני' הקטני' ורובו של גדול אבל נפסקו ונשאר רוב מכל אחד מהקטנים או שנפסקו שני הקטנים ונשאר רובו של גדול כשר. עכ"ל הטורים:

(אקנ"ו) כתב הרשב"א אם נפסק קצתו של אחד מגידי העוף שהן שש עשרה יש מתירים עד שיפסוק רוב כל אחד ואחד כמו בבהמה ויש מי שאוסרין אפי' בנפסק רוב א' מהן ואם נשבר העצם במקום צומת הגידין ונתקשר ונתרפא יש אוסרי' בלי בדיקה כיון שאילו הובא לפנינו קודם שנתרפא היה צריך בדיק' והר' שמואל מאיברא כתב בשם רבו הריצב"א שאם לא נשתנה מרא' בשר שעל השבר אז ודאי נתרפא יפה אבל אם נשתנה אז ודאי יש לחוש ורבי' שמשון כתב שאם יארע הדבר בערב שבת בין השמשות בענין שאי אפשר להכין אחרת היה מתירו אבל לא בענין אחר. וכתב הרא"ש כיון שהדבר מפוקפק בעיני הגדולים יש להחמיר בדבר לה"ט:

(אקנ"ז) הרמב"ם מכשיר בנטלו צומות הגידין וחתך אח"כ הרגל למעלה מהן מפני שהוא פוסק בנחתכו רגליה כרב אלפס ובעיקר הפסק שמכשיר בנחתכו רגליה למעלה מצומות הגידים ובמ"ש לחתוך הרגל למעלה מצומות הגידין להכשיר' כתב הרא"ש ודעת רחוקה היא זאת:

(אקנ"ח) כל שאר החיות חוץ מאותן שנזכרין במשנה שדורסין. כתב הרא"ש שאין להן דין דריסה. אע"פ שהדוב שכול והנמר עז אין דורסין והרשב"א כתב כל חיה טמאה שאינה יותר גסה מן הזאב אין לה דריסה אלא בדקה אבל לא בבהמ' גסה אפי' היא גדול' כארי. היתה גסה יותר מהארי יש לה דריס' בכל. וכן יראה מדברי הרמב"ן:

(אקנ"ט) וכל אלו שיש להן דריסה אין חלוק בין אם באים להציל הנדרס ממנו ובין אם באים להצילו אבל בספר התרומות כתב דחתול אין לה דריסה אפי' בעופות אא"כ יש לו מצילין וכ"כ ר' יצחק בעל התוס' והביאו בסמ"ג וע"כ אומרין להתיר בחתול הנכנס בלול של תרנגולי' ומסקנת הרא"ש כסברא ראשונה ורב אלפס אסר בכל ענין וטוב להחמירוהרשב"ם כתב אפשר דחתולים שלנו בני תרבות הן עם התרנגולים וכל שלא ראינו שרדף אחריהם והכם אין חוששין לה ע"כ:

(אלף קס) הא דחוששין לדרוסה היינו שלא להתירה בלי בדיקה אבל אם בודקה ואינו מוצא בה רושם כשרה ומיהו כתב ריב"ם דוק' ספק דרוסה נתרת בבדיקה אבל אם ודאי נדרסת אין להם היתר בבדיקה וכ"כ בעל העטור דלא שרינן בבדיק' אלא היכ' דקא חוששין לה אבל ודאי דרוסה אין לה תקנה בבדיקה והרא"ש כתב דאפי' ודאי דרוסה יש לה היתר בבדיקה:

(אקס"א) כתב הרשב"א בדק ולא האדים הבשר בחוץ אם סמוך לדריסתו בדק כשרה ואם לא בדק סמוך לדריסה יראה לומר דחוששין לה שהרי חוששין לספק דרוסה וחוששין שמא שינה מראות מבחוץ והבריא ויורד למטה ע"כ. ולא ידעתי למה יש לנו לחוש לדבר שלא מצינו שחששו לו חכמים:

(אקס"ב) כתב בעל ה"ג בכ"מ שהוזכר שם בדיקה כגון בדרוסה או נפולה או שבורה במה ד"א בדורות הראשוני' דרבנן קמאי הוו חכימי ובקיאי בבדיקה אבל השתא ליכא למיקם אבדיקה שפיר ואמרו רבנן לזכר כל י"ב חדש ולנקבה כל שאינה יולדת הלכך משהינן הזכר י"ב חדש והנקבה עד שתתעבר ותלד ויש גאוני' ורש"י מכללם שכתבו שאנן סומכין על בדיקתנו שאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות וצריך בדיק' יפה שבצפרים קטנים וגם ביונים האדמימות נמצא בהן ובדיקתן קשה:

(אקס"ג) אם ספק לו אם דרסה ביד או ברגל ונתערבה עם הרבה בהמות שמא יש להתיר כל אחת מטעם ספק ספק' שמא אין זו הבהמה שנגע בה הזאב ואפי' אם היא זו שמא לא דרסה ביד אפס רבינו יצחק פי' דבריה או דבר שבמנין שיש בה ספיקא דאוריית' אין להתירו בתערובתו ע"י ספק ספק' ספר המצות:

(אקס"ד) כתב בספר המצות דספק דרוסה שנתערבה באחרות יש בה צד להתיר דהוי ספק ספק' כל אחד וא' שמא לא זו היא ומ"מ גמגם לאסור כיון דבריה הוא אינו נתר בספק ספק' כיון שקודם שנתערבה היה הספק אסור מן התורה וכ"כ רבינו יצחק בר' שמואל ונרא' שיש תקנה אפי' לודאי דרוס' שנתערבה באחרו' דנכבשינהו דניידי וכל דפריש מרובא קא פריש וכולן מותרות חוץ משתי' אחרונות:

(אקס"ה) גלודה אסורה והוא שנפשט כל עורה בידי אדם או ע"י חולי ואם נשתייר בו כסלע כשרה ופסק רב אלפס דצריך שישאר כרוחב סלע על כל אורך השדרה והרמב"ם פסק דבעינן כסלע על פני השדרה וכרוחב סלע על כל פרק ופרק מפסקיה וכרוחב סלע על מקום טבורה אם נוטל מקום כל השדרה או מקום כל פרק ופ' ממנה או מקום טבורה והנשאר כולו קיים מיבע' אי מהני ולא אפשיט' ולחומר' והרא"ש פסק דבכ"מ שנשאר ממנה כסלע כשרה טורים:

(אקס"ו) בשר שנתעלם מן העין אסור אפי' הבהמה שלמה ואפי' מונח בביתו לדעת רב אלפס וכ"כ הרמב"ם חכמים אסרו כל בשר הנמצ' בין בשוק בין ביד אינו יהודי אפי' שרוב הטבחי' והמוכרי' ישראל ולא עוד אלא אפי' המניח הבשר בביתו אסור אם נעלם מן העין אא"כ יש בו סימן או טביעות