האגור קי

וצריכה בדיקה ולא נהירא. לה"ט (אקנ"א) ואם הפרק השלישי הסמוך לגוף נשבר או נחתך אם רחוק מעט מחבורו בדופן שהוא כבוכנא באסיתא אין לחוש לריאה. וכן משמע מתשובת רש"י וראב"ן כתב שצריך לעיין בצלעות אם נצרר הדם אז יש לחוש לנקיבת הריאה וצריך לבודקה. וכן אפי' לא נשבר רק נשמט דהיינו שמוטת גף בעוף צריך לבדוק הריאה. ויש גאונים שאמרו אפי' נשבר קרוב לגוף א"צ לבדקה. ונראה לי שיש לחוש ולבדוק אפילו כשנשבר סמוך לגוף. וכיצד יבדקנה ינתחנה ויניח הריאה דבוקה בין הצלעות כתולדתה ויקח שפופרת ויכניסנה בקנה ונותן על הריאה נוצה או תבן אם עולה בנפיחה כשרה ואי לאו טרפה. מרדכי. ואני המחבר ראיתי נוהג מורי אבי זצ"ל להטריף כשנשבר הגף סמוך לגוף בקרוב פחות מרוחב אגודל כמו שכתב בעל ספר אגודה ולא בדק בריאה כי אנן לא בקיאין בבדיקה:

(אקנ"ב) שלשה פרקים יש ברגל התחתון. האחד הוא מה שחותכין עם הפרסו' כשמפשיטי' הבהמה ונקראת ארכובה הנמכרת עם הראש. ולמעלה ממנו פרק שני והוא הנקרא שוק וצומות הגידים בתחתיתו סמוך לארכובה הנמכרת עם הראש ולמעלה ממנו פרק ג' והוא הנקר' קולית ומחובר לגוף ופרק התחתון בכל מקום שנחתך בו כשרה. למעלה ממנו בכל מקום שיחתוך בו טרפה ואפי' בתוך הפרק שבינו לשוק לדעת רבינו שלמה יצחקי ועצם הקולית אפי' לא נחתך אלא נתק ממקומו במקו' חבורו בגוף טרפה בין בבהמה בין בעוף. בד"א שנפסקו הגידין שמחובר בו לגוף או נתעכלו. אבל לא נפסקו ולא נתעכלו כשרה וכן הוא ביסודי של ה"ר פרץ ז"ל והרא"ש לא חלק בזה טורים:

(אקנ"ג) וכתב הרשב"א ראשו התחתון של עצם זה המחובר עם השוק שנשר ממקומו יש אוסרין אע"פ שלא נפסקו ולא נתעכלו גידיו ויש מתירין אפי' נפסקו ולזה דעתי נוטה ע"כ ורב אלפס מכשיר בנחתך בעצם האמצעי ובלבד שלא יהיה במקום צומת הגידין וכ"כ הרמב"ם. והרא"ש כתב כי בספר התרומ' כתב כרש"י וכן נוהגין באשכנז וצרפת לה"ט. ובמקום שאינו נטרף אם נחתך כמו בעצם התחתון לדברי הרמב"ם ובאמצעי שלא כנגד צומת הגידים לרב אלפס אם אין עור ובשר חופין את רובו הבהמה מותרת והאבר אסור מדרבנן טורים:

(אקנ"ד) נשאל מורי אבי מהר"ר יהודה לנדא זצ"ל הטעם למה המנהג להחמיר ולהטריף עוף שנשבר. העצם למעלה מן הארכובה אפי' שלא יצא העצם לחוץ ואפי' רחוק מצומת הגידים ברחוק אגודל. הוא בשביל שמצאתי בהגהות מיימונית שכתב דאין אנן בקיאין במסמוס הבשר שהרופא גורר ולא מכשרינן ברוב בשר חופהו. והשיב דאמר הוא שהמנהג הוא להטריף ודע לך כי אינו מתעסק בספק זה להתירו שהרי הרמב''ם כתב שיעור אורך צומת הגידין בשור י"ו אצבעו' למעלה מן הארכובה ולפי ערך זה אולי יגיע בעוף ד' אצבעות. וזהו כמעט כל שעור אורך עצם האמצעי של עוף ולכך אין להקל בזה. עכ"ל שנינו נחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה טרפה מן הארכוב' ולמטה כשרה וכן שנטלו צומו' הגידי' מחלוקת בגמ' פ' בהמה המקשה באיזו ארכובה אמרו רב יהודה אמר בארכובה התחתונה ששם סמוך לה למעלה מן הפרק הן צומות הגידין שזו היא הארכובה הנמכרת עם הראש ולמטה מן הפרק אם נחתך לגמרי כשרה. וכ"כ בשערים מדור"א דלא כדעת הרמב"ם שמפרש שמדבר בעצם התחתון ולמעלה מן הפרק בין במקום צומות הגידין בין למעלה מצומות הגידין ואם נחתך העצם לגמרי טרפה. וכן שנטלו צומות הגידין כלומ' נחתכו צומו' הגידין אפי' בלי עצם טרפה ופסק רש"י כל' זה המחמיר אבל רב אלפס פסק להקל וכ"פ מורי וכן העיד רבינו יצחק בר אשר על רבינו יצחק בר' יהודה שהורה כן הלכה למעש' ע"כ. ספר המצוות ובשערי' מדור"א כתב כי למעלה מן הארכוב' עד רוחב אגודל הוי דין ארכובה שאם נפסק העצם חיישינן שמא נפסקו הגידין וצריך לבדוק ובשור הגדול עד ארבע אצבעות וז"ל המרדכי ודין צומות הגידין דטרפינן אם נפסקו אפי' יציאת עצם לחוץ היינו בראש העצם שקורין גילייר"א ששם עקר צומות הגידים וטוב להחמיר מאותו מקום ולמעלה כל אותו עצם חומרא זו דהפסקת צומות הגידים עכ"ל:

(אקנ"ה) וז"ל הטורים צומות הגידין הם בבהמה בעצם האמצעי כלפי חוץ שהזנב נופל עליו ולאפוקי מהראב"ד שכתב שהם כלפי פנים ולצד חלל הבהמה. צומות הגידין במקום שאינן לבנים כל כך אלא לבני' מעט ומזהירין כעין זכוכי' לרש"י הוו צומות הגידין. ולרב אלפס לא הוו צומות הגידין. וכן היא מסקנת הרא"ש. ומנין גידין אלו הן בבהמ' שלשה. אחד עב ושני' דקים וכתב הרמב"ם נפסק הגדול כלו ושני הקטנים קיימים או שנפסקו השני' והגדול קיים כשרה. וכן אם נפסק קצת מכל אחד ואחד כשרה עד שיפסיק רוב כל אחד ואח' ורש"י אסר אפי' נפסק רובו של אחד מהן והרא"ש כתב אפי' לא נשאר רובו של כל אחד מהן כשרה שאינה אסורא אא"כ נפסק כל הגדול ורובו של כל אחד מן הקטנים או שנפסקו