האגור קט

מגדולי המורים שהורו שאין טרפות בכוליא של עוף אע"פ שיש לדון ולאסור כבר הורה זקן. פסק גדול בדורו מהרר"י מולין לקתה בכולי' אחת דטרפה אין שייך בעוף כמו שכתוב יורה דעה בשם הרשב"א כי בעוף הם סגורי' בעצם ואין מגיעים לשם בני מעים ואין שום טרפות נוהג בהם ולכן אין להחמי' בו יותר מאלו נטל ונחתך וכ"כ הרמב"ם דאין טרפות דכולי' וטחול בעוף עכ"ל:

(אקל"ח) בריאה אין חלוק במחט שנמצ' בתוכה בין קופא לגב או קופא לבר דבכל ענין כשר משום דסמפוני הריאה רחבים יותר מן הכבד. ומיהו התוס' מחלקים גם בריאה בין לגב בין לבר במחט שיש לה ראש מצד אחד כמו מסמר ואני מה שקבלתי כתבתי שערים מדור"א:

(אקל"ט) נטלה השלפוחית שמימי רגליה נקוין בתוכה ר"ת מטריף ור' אליעזר בר' נתן מכשיר ולזה הסכים הרא"ש:

(אלף קמ) הדקין של הבהמה שיוצא מהן מעי קטן כענף היוצא מן הבד. אם בראש הקיבה במקום שהדקים יוצאים משם יש שלם כרוחב אצבע קודם שיתחיל זה המעי ליפרד וגם למטה לאחר שנתחבר עם שאר הדקין יש כרחוב אצבע שלם כשר. ואם לאו שאין כרוחב אצבע שלם למעלה ולמט' טרפה. וי"א שאינו כשר אח"כ יש באורך הפצול פחות מכרוחב אצבע וראשון עקר. ובעוף כיוצא בזה כשר. טורים:

(אקמ"א) איזהו כרס הפנימי שטריפותו בנקב במשהו. י"א היכ' דפרעי טבחי פי' כל מה שנרא' מהכרס כשהטבח פורע ופותח מהירכים ועד החזה. ומה שמהצד מזה ומזה הנתון תחת הצלעות הוא כרס החיצונה ואינה נאסרת בנקובת משהו. וי"א דכל הכרס הוא כרס הפנימי ליאסר בנקובת משהו וכן עקר וכרס החיצונה הוא בשר החופה רוב הכרס. פי' קרום עב העובר על כל החלל והוא הולך מחזה עד הירכים והכרס שקורין פנצ"א נחבא בצלעות החזה ורובו תחת אותו הקרום ולכך אומר החופה את רוב הכרס וזה דינו אם נקרע בו קרע כאורך טפח או נטל טרפה. טורים. וכ"פ רש"י ור"ח ורב אלפס שאם נקב בכל שהו כל הכרס טרפה. וגם במעי הנקר' סניא דיבי וגם המקום שאין בו מילת וגם היכ' דפרעי טבחי מרדכי:

(אקמ"ב) רש"י אסר ההמסס שנקב אפי' אין הנקב מפולש ולא נהירא. טורים. וכ"כ ר"ת שאם נקב מצד אחד כשרה:

(אקמ"ג) כתב ר"י שאין מדמין מנקב לנקב אלא בכרס ודקי' אבל לא בלב וכבד וקורקבן וטחול ובעל העטור כת' שמדמין וא"א ז"ל כת' כסברת ר"י טורי':

(אקמ"ד) כל דבר שאמרו בו חכמים אם נטל טרפה כתב הרמב"ם שאם חסר אותו אבר מתחל' כשרה והרשב"א כתב שגם זה טרפה. טורים. ומסקנת העולם לאסור הכל:

(אקמ"ה) כתב בה"ג דנקיבת קוץ ומחט יש לו היתר ע"י בדיקה שיבדוק כל המקומו' ואם אינו מוציא נקב כשרה. ורש"י פירש שאין היתר בבדיקה לפי שהמקומות רפין והנקב דק ואי אפשר לעמוד בו ע"י בדיקה ודוקא קוץ ומחט שהן דקין אבל נקב בקנה וכיוצ' בו יש לו בדיקה:

(אקמ"ו) כתב הרמב"ם הלעיטה חלתית תוך ג' ימים ספק נקב ספק לא נקב תבדק. ולא נהיר' מדקאמר שמואל טרפה אלמא אין לה בדיקה:

(אקמ"ז) כתב הרשב"א הוא הדין נמי אם הוריק הכבד כנגד מרה או כנגד מקום חיותא שהיא אסורה דכל מקום ירקותא נחשב כאלו נשרף ונטל וקאמר בגמ' דבריאה אין לחוש לנפילת האור מפני שהצלעות מגינות עליה. ופי' הרשב"א דלא קאמר אלא לענין שא"צ לבדוק אחריה אפי' נפלה לאור לפנינו אבל אם רואים אנו שהאדימה טרפה שהרי לא הגינו עליה וא"א ז"ל כתב אפי' רואין אותה אדומה כשרה דכיון דצלעותי' מגינות עליה אנו תולין השינוי בדב' אחר ולא בנפילת האור אפי' אם נפלה לאור בפנינו טורים:

(אקמ"ח) הרשב"א כתב דלא מכשרינן אלא בירוקין שהאדימו ושלקן וחזרו והוריקו אבל לא באדומין שהוריקו וחזרו ע"י שלוק והרא"ש הכשיר בשניהם. טורי':

(אקמ"ט) והרא"ש כתב דכל מה שאנו מטריפין בשנוי מראה היינו דוקא בידוע שנפלה לאור אבל אי לא ידענן וחזינן שנשתנו בני מעיה לא תלינן בנפילת האור דמלת' דלא שכיח' היא אלא תלינן בשינוי הטבעים דלפעמים מחמת רוב שומן או כחישות משתנין. וכתב עוד הרא"ש י"א דטרפות דנפלה לאור לא שייך בבהמה לפי שעורה קשה וגם עובי הצלעות מגינין עליה וגם בני מעי' קשין להחמר כי בטרם יחמרו מנפילת האש ישרף עורה ובשרה וכ"כ הרמב"ם. ובעל העטור כתב דרך פשרה שהעוף מכיון שנפל לאור צריך לבדוק לפי שאין לו עור וקרוב הדבר שנחמרו מעיו אבל בבהמה אין חוששין אבל ודאי אם נחמרו גם נטרפת בכך. ואין אלו אלא דברי נביאות אלא ודאי לא שייך בבהמה כלל. עכ"ל:

(אלף קנ) עוף שנחתכו או נשתברו אגפיו כשר. אבל אם נשמט אחד מהם מעיקרו חוששין שמא נקבה הריאה וצריך לנפח ולבודקה אם היא שלמה כשרה ואם לאו טרפה. ובעל העטור כתב שהיא טרפה ולא מהניא בדיקה וכ"כ בעל התרומ' בדאיעכול ניביה. והרא"ש כתב כסבר' ראשונה. וי"א אם נשבר עצם שלישי המחובר לגוף חוששין שמא נקבה הריאה