האגור קז

ראבי"ה מעשה בא לידינו באומא הסרוכה לדופן בצד ימין ולא היתה ריעותא בדופן ולא הי' לריאה כי אם שתי אומות והבנתי בענין כי מקום הסרכא היה ראוי להיות אונא ולא אומא ולא היתה שיעא כאופתא אותו המקום של האונות וקצת חתיכ' ופירוד היה ניכר מעט מלמעלה של מקום הסרכא לאומא והכשרתי ע"פ רבותי. מרדכי. הא דדופן סותם דוקא כנגד הבשר שבין הצלעות והוא מסובך ונאחז היטב לבשר אבל אם הוא כנגד הצלעות אינו סותם. ואם הוא כנגד הבשר וגם כנגד הצלעות בזה כתב הרמב"ם אבא מורי מן האוסרי' ואני מן המתירי'. והרא"ש כתב ואני רואה דברי האוסרי' כיון דבעצמות לבד לא הוי סתימה הוא הדין נמי בעצם ובשר. ורב שר שלום גאון התיר אפי' אינו מסובך הרבה בבשר אלא סריך בו מעט וכ"כ רבינו גרשם והוסיף להתיר פי' סריך בצלעות אלא שהצריך בדיקה ולא משום ריעותא דצלעות שאף בסריך בבשר היה מצריך בדיק' ולא היה מחלק בין בעצם בין בבשר בשניהם היה מתיר בסריך וע"י בדיקה. והעיקר כמו שכתבתי דלעצם אפי' בדיקה לא מהני ובבשר שרי אפי' בלי בדיקה ובדסביך. טורים. ומנהג באשכנז להטריף כל סרכא הדבוקה לדופן אפי' בבהמת ישראל מאחר שפסקו כן שני שרי צבאות ר"י בעל התוס' ובעל ספר התרומה. אמנם האטילייני נוהגים להתיר כפי דעת הרמב"ם כי ברוב המנהגים נוהגי' אחריו והמחמיר תע"ב לשון המרדכי. ועתה מחמירין ואוסרין כל מקום שנסרכו האומו' וסימניך אומה הרשע':

(אקכ"ד) ריאה הנקוב' במקום שאין דופן סותמתה דהיינו אם האומ' חוץ ממקום חתוכי דאוני כתב הרמב"ם דמפרקינן לא אם נמצאו מכה בדופן אפי' יש ריעותא בריאה כגון שהעלתה צמחין כשרה אפי' בלי בדיקה. ולדעת רב אלפס אם יש מכה בדופן אפי' אין ריעותא בריאה ג"כ אסורה ואפי' בדיקה לא מהני. וי"א דכשרה בלא בדיקה ומתירין כשיש מכה בדופן ואין ריעותא בריאה אפי' בלא בדיקה. ולדעת רש"י ור"י לעולם אינה ניתרת אפילו בבדיקה אא"כ יש מכה בדופן ואין ריעותא בריאה. אלא אם שניהם שווים בין יש ריעות' בשניה' או אין ריעותא בשניהם לא מהניא בדיקה. וכ"ש אם יש ריעותא בריאה ולא בדופן וכתב הרא"ש בתשוב' דלא שרי ע"י מכה ממש שבדופן אבל אם יש בו בהרות שחורות אינו סימן מכה כי אפשר שבאו מחמת המכות שהכו הבהמה על גבה שכן דרך מקום המכה להשחיר. אבל נשבר הצלע אע"פ שחזר ונקשר קרינן ביה שפיר מכה. הני תרתי בועי דסמיכי להדדי לית להו בדיקה לאכשורי. בה"ג כתב בועא בשפולי ריאה טרפ' והיינו שהיא נראי' משני צדדין ודומה לשתי בועות ובתשובות הגאוני' בועי דמתחזי בשני צדי הריאה טרפה אע"פ שאינה עומדת בשפולי הריאה וזהו דוקא כשעומד כנגד דרי דאוני וחיישינן שמא נימוח מבפנים ואיכא חסרון מן הסמפונות וטרפה בכל שהוא וכבר נחלקו חכמי הדור על בועא בשפולי ריאה ר"י בר יהודה ורבינו יצחק הלוי מכשירין ובמגנצ"א אוסרים. והעם נהגו עתה להכשיר בין שפכי להדדי בין לא שפכי להדדי בבועא הנכרת בעבר שני דלא חשיב כתרתי דסמיכן להדדי. וכתב ראבי"ה שתי בועות שיש בהן מוגלא אם הן רחוקות כשרה שמקיפות בשר לכל אחת. וכ"כ זקני ראב"ן. ואם לגמרי סמוכות זו לזו טרפה אפי' עולות בנפיחה והא דמכשיר צמחים וטנרי הם כמו סלעים כשאינו סמוכות זו לזו. והיכא דתרי בועי סמיכי ויש בהן מים זכים רפיא בידי ויותר נ"ל להתיר מלאסור. אבל מצאתי בשם רשב"ט בועי פירוש כמו פורח אבעבועות שקורין קוייטורי"ש בלעז אבל צמחי דשכיחין שקורין בועות לאו בועות נינהו אלא צמחין ואין לחוש אי סמיכי להדדי כן נראה לרבינו יעב"ץ עכ"ל. המרדכי:

(אקכ"ה) בועא בשפולי אומא או בשפולי אונא ואין לו היקף בשר בה"ג פסק דחסרה היא. וכ"פ ר"י אבל רבינו שמואל בר חפני הכהן מכשיר בשפולי אונא אפי' בלי היקף מפני שהוא במצר החזה ע"כ ומנהג באשכנז להצריך חוט בשר מקיף:

(אקכו) יש אומרים כל היכא דתלינן בדופן אין חילוק בין אם סמוכה כלה לדופן או סרוכה לו והרא"ש כתב דוקא סמוכה כלה לדופן אבל סרוכה לא תלינן ריעותא בדופן אלא בריאה. ואם כל הריאה דבוקה לדופן בלי שום פילוש ובלא שום פירוד יש מתירין ע"י שמפרידין אותה מן הדופן בנחת ואם עולה בנפיחה כשרה ויש אוסרין וכן עיקר. וכל בדיקה דהכא היינו שמנפחין לה במיא דפושרא אי מבצבצא טרפה. וכתב א"א ז"ל ובאשכנז וצרפת נוהגים להטריף הכל. לה"ט:

(אקכ"ז) כתב בעל העטור שאם האונא והאומא נסרכו יחד בסרכא אחת אל הדופן אם רוב הסרכא מן האומא ומיעוטא מן האונא תלינן דעיקר הנקב היא באונא וסרוכי סרוך באומא וכשרה. ואם רובא מן האונה טרפה וכן ריאה הסרוכ' לחזה ולדופן אזלינן בתר רובא. וכן נמי אם יש מכה בדופן והסרכא במקום המכה וחוצה לה בכולהו אזלינן בתר רובא:

מאי נפקא מינה ברוב שכנגד הדופן שחשוב כסתום אכתי איכא מיעוטא שלא כנגדו שאינו