האגור קו

החצונות ממעל לאמצעית או מתחתיה אבל כל שנסרכה לאונא שאצלה בין מחתוך לגב ואפי' מגב לגב כשרה. אבל שאר כל הפוסקים פסקו דלא מיקרי כסדרן אלא בשתים זו אצל זו מחתוך של זו לחתוך של זו אבל מגבה של זו ואפילו מחתוך לגב או מחודו של זו לחודה של זו שאצלה אסורה. ור"ח כתב דאפי' מחתוך לחתוך אין מתירין אלא אם נסרכת כלה מראשה לסופה שכל שיש פלוש ביניהם בראשן או באמצעיתן או בסופן מתנועעת זו מזו. ולא הורו כן הגאונים אלא כל שהוא מחתוך לחתוך שאצלה אפי' נסרכת באלכסון מראשה של זו לסופה של זו כשר וכן נוהגים בכל המקומות טורים. לדעת רש"י אין סירכה בלי נקב לפיכך אף כסדרן צריך בדיקה בנפיחה לדעת אם נסתם כל הנקב. וכ"פ בהלכות טרפות של רבינו גרשום. וכ"כ בתשובת הגאונים כתב יד רבינו יוסף טוב עלם. ולפי פי' זה פסק רבינו שמשון מא"י בשם ר"י שבכ"מ שצריך בדיק' אין אנו בקיאין בדבר לפיכך אף כסדרן לא נכשיר ורש"י חולק על פסק זה ואומר שאנו בקיאין בבדיקה בזמן הזה ונוכל לעמוד על הבדיקה. ולדעת ר"י יש סירכא בלא נקב אלא שסופה להתפרק ולהנקב ולפ"ז כסדרן מותר בלי בדיקה. וכן העידו לפני ריב"א כי ר"ת היה מתיר כסדרן בלי בדיקה מפני שהדבר יצא מפי הגדולים. אמנם במקום שהיה רואה שהקרום שקורין טיל"א יש בין אונא לאונא מעיקרה עד אמצע אומה כי אין לחוש שאינו סירכא שרגיל כן למצוא בהרבה בהמות עכ"ל סמ"ג. ואשכנז מטריפין כסדרן כשאין קרום דק ואין בודקין בנפיחה ובאיטלי"א מכשירין ובעל הערוך מטריף סרכה כמין חלון והגאוני' מתירין וכן ר' יהודה התי' הלכה למעש' וכ"פ הרמב"ם וכ"כ ר"י בכתב ידו וכן רבינו גרשון וה"ג והאלפסי. ובתשובות הגאוני' לא מצינו חילוק זה. וכן נוהגים ברוב גליות אדום ובארץ ישמעאל. עכ"ל ספר המצות. ובאשכנז נוהגי' להטריף חלון בקצת מקומות. ובסמ"ק כתב אם סריכי תרי אוני כסדרן צריכה בדיקה בנפיחה ואנן דלא בקיאינן בנפיחה טריפה. י"א שהיא טרפה אפילו ע"י בדיקה בשם ר' נתנאל עכ"ל. ובהגהת סמ"ק לדידן דלא בקיאינן בבדיק' כל סרכה טרפה. ומיהו כי ליכא סרכה כי אם קרום ההולך מאונא לאונא כסדרן רגילין להכשיר היכא דליכ' חלון והוא דאית ליה חתוכא דאוני ואני המחבר אומר כי שמעתי בשם חכמי הדור שמה שכתב בעל סמ"ג שהקרום שקורין טיל"א בלעז יש בין אונא לאונא זהו קרום דק אבל כשהוא עב נחשב לסירכא:

(אקכ"א) אונא הנסרכת באומא שאצלה מחתוך לחתוך היה ר"ת אוסר וכן סמ"ק. והרא"ש ז"ל כתב ונהגו העם להתיר וכ"כ הר"ר יהודה אלבצרלוני בשם הגאונים טורים. ואונא הסרוכ' באומא במגנצא ובקלוניי"א נוהגי' להתיר כרש"י וכן הרמב"ם פי"א וכן רבינו גרשום ור"א ור' נחשון ור"י בר יהודה ורשב"ם כלהו מכשירין. ור"א הגדול ור"ת ורב יוסף גאון אוסרי' וכן נוהגי' בגרמייז"א ור"ת כתב כל המאכיל אונא באומא כאלו מאכיל טרפות לישראל. מרדכי. ואונא באומא רבינו יעקב בר יקר התיר ויש אוסרין וכן ר"ח וכן רבינו משה גאון. ובתשובת הגאונים רבו המתירים. וכן רש"י התיר בתשובה וכן רבי' מנה כתב שמנהג פשוט בישראל להתיר. ובכל צרפת נוהגי' אסור על פי ר"ת עכ"ל ספר המצות. ובאיטלייא נוהגים היתר ע"פ ר' משה. ובאשכנז נוהגים אסור:

(אקכ''ב) והוא דסביך בבשרא פרש"י היינו דוקא שנסבכ' ונאחזה הריא' בבשר שבין הצלעו' אבל לצלעות עצמן לא. והרמב"ם התיר אי סביך בעצם ובשר. וכתב רבי' יצחק וכן בעל ספר התרומה וז"ל ועתה נוהגים להטריף כל הסרכות ואין בודקין לא בפושרי ולא בנפיחה. ומעשה בא לפני ר' יהודה מפרי"ז בריאה הסבוכה בבשרא ומשמש בה ידא דטבחה והכשירה ושאלו הטבחים אם גם הם יעשו כמותו ואסר להם לפי שלא היו בקיאין כמותו לדעת מהו סביך וכתב רבי' ברוך והטיל חרם על כל קהל פרי"ז שלא לאכול ממנה. מרדכי:

(אקכ"ג) הא דאמר רב נחמן ריאה שנקבה ודופן סותמתם כשרה ומעמידה כשסרוכ' במקום חתוך האונות במצר החזה שאותו קרום מתקיים. ופסק בה"ג שסרכא זו כשרה בין באונה עצמה בין בגובהה בין בגגה. וכן נמצא בתשובת רבינו גרשם ז"ל. ופירש"י דוקא שנסרכה בבשר שבין הצלעות אבל בצלעות עצמן סופה להתפרק. ורבינו גרשם כתב שאין חלוק בזה אלא שצריך לגוררה עם הבשר שבין הצלעות ולבודקה בנפיחה אם אינה מבצבצת כשרה וכן בדסביך בבשר מצריכין הגאונים בדיקה בנפיחה. וא"כ לדברי רבינו שמשון נאסר הכל מפני שאין אנו בקיאין בנפיחה. וכ"ש אם יש סרכה מן הריאה לשומן הלב או לטרפשא הכל נאסר. ומורי רבי' יהודה הורה הלכה למעשה להתיר כל סרכה הדבוקה בדופן במקום חתוך האונות בלי שום בדיקה ואני רגיל לומר כי במקום שכלה מראות הצלעות והוא החזה הניתן לכהן אין מועיל שום סתימה עכ"ל ספר המצות. כתב בעל העטור אם נקב באונא וסרכא מן האונה לדופן שכנגד האומא כשרה. אבל הרא"ש כתב אם הסרכא יוצאה מבין חתוך שבין אונא לאונא ונסרכת לדופן או מגב האונות ונסרכת לדופן חוץ למיצר החזה טרפה שאין דופן סותמתה. לה"ט. וכתב