האגור קה

ולא באונות דדיני הטרפות תלויות בדרכי גדול הריאה וקים להו לרבנן דאונא פעמים עגולה ופעמים חדודה אבל עינוניתא דינה עגולה עכ"ל (אקי"ב) כל יתר כנטול דמי מעשה בא לפני רבותי בתרנגולת שהיה לה במקום צומת הגידין למעלה בירך אצבע אחד יתיר והיה בו עצם וצפורן ונחלקו בדבר. יש אוסרין מטעם כל יתר כנטול דמי ויש מתירין ואומרין דוקא רגל הוא יתר וטרפה. אבל אצבע לא הוי יתיר וכשרה. וזה אשר השיב הר"ר יהודה משפירא דעתי נוטה דלא שייך לומר יתר כנטול דמי אלא ביתרת שיש כיוצא בו ועומד. כגון בת חמש רגלים דוקא רגלים אבל דבר אחר לא. כגון שעלתה שם יבלת ובה עצם אינה אסורה. וכמו שני מעים היוצאים ותרי סניא דיבי שהן כיוצא בהן וכ"כ המרדכי בשם ראב"ן. וכן כתב מוהר"ר יצחק בר משה וראב"ן כתב בספרו אירע מעשה לפני רב קלונימוס בר' יהודה ובימי ר' יצחק חמי בעיר מגנצ"א ואני אליעזר בר נתן בכבש שהיה מעי יוצא כאורך אצבע מן המעים והיה סתום אותו מעי בסופו והרעי בא מן המעים לתוכו ומתוכו יוצא אל המעים. וישבנו לדון בהלכה והסכמנו כלנו להתיר. כי בעוף יוצאין מן הקורקבן שני מעי' אחד אל הזפק והשני הוא אל המעי' אבל הכא מעי היוצא אין זה כנגדו בעוף ואין להוסיף בטרפות שמנו חכמים. עכ"ל הראב"ן:

(אקי"ג) יתרת בדרי דאוני דכשר כתב בעל העטור דלא מכשרינן אלא כשעומדת ממש בסדר שאר האונות אבל אם היא ביני וביני רוצה לומר תחת האונות לצד פנים כמו הוורדא טרפה בין בימין בין בשמאל. אבל הרמב"ם כתב כל מקום שהוא כלפי פנים הריאה אין התוס' אסור אלא א"כ יהיה בגובה. ואאז"ל הסכים לסברת בעל העטור. וכתב אם נמצאת הוורדא בצד שמאל טרפה. וכן פסקו ר"ת ורבינו יצחק. ורבינו ברוך כתב בשם רבינו יהודה בר' קלונימוס ומשם ר"י מביה"ם דמותר. היתה חסרה מאונות הימין כתב הרמב"ם שהורדא משלמת אותה. ורש"י כתב שאינה משלמת טוב להחמיר טורים ובסמ"ג מטריף:

(אקי"ד) כתב הרמב"ם נמצאו שתי אונות באונה אחת ואין נראות כשתים דבוקות אם היה ביניהם כמין עלה הדס בין בעיקרן בין באמצעיתן בין בסופן כדי שיוכר בהן שהן שתים דבוקות מותרות ואם לאו טרפה. ויש שכתב אי סריכין מעקרן עד סופן מייתינן סכינא ומפרקינן לה אי מפקא זיקא בינייהו חדא היא וטרפה ואי לאו כשרה ולישנא דתלמודא משמע כפי' רש"י דאי איכא הכירא כל שהיא כשרה וכן עיקר. עכ"ל הרא"ש. נקבה הריאה ואין מקום לתלות והדבר ספק אם נקב מחיים אי לאו עושין נקב אחר אצלו אם הן דומין כשרה ומדמין מגסה לגסה ומדקה לדקה אבל מגסה לדקה ומדק' לגסה לא ופירש רב אלפס שמדמין מריאה לריאה אחרת רק שתהי' הבהמה אם גסה גסה אם דקה דקה ורש''י פירש שאין מדמין מבהמה לבהמה אחרת ואפי' באותה בהמה דוקא מאונא לאונא ומאומא לאומא אבל לא מאונא לאומא. ולא מאומא לאונא וכן היא מסקנת א"א ז"ל. טורים. לשון הרמב"ם אחד מסמפוני הריאה שנקב אפילו לחברו טרפה ויראה מלשונו דכל שכן אם נקב לבשר. ולא נהירא טורים:

(אקט"ו) נימוח בשר הריאה כמים בפנים כשרה ובלבד שיהיו כל סמפונותי' קיימין ופי' רב אלפס דוקא שיהא מחוי המים זך אבל אם הם עכורין או סרוחין טרפה. וכ"כ הרמב"ם. והרא"ש הכשיר אף בעכורים או סרוחים:

(אקט"ז) כתב הרמב"ם חסר מגוף הריאה אע"פ שלא נקבה הרי היא כמו שחסר שאר האונות. ובעל העטור כתב שהיא כשרה כיון שהעור קיים אע"פ שנפגמה והכי מסתבר. טורים:

(אקי"ז) ריאה שיש בה אבעבועות אפי' הן גדולות הרבה ומלאות מים כשרה. ומיהו לרב אלפס צריך שלא יהיו עכורין ולא סרוחין. וכ"כ הרמב"ם ריאה שיש בה אבעבועות אם הם מלאות רוח או מים זכים או לחם הנמשכת או ליחה יבשה וקשה אפי' בנפיחה מותרת ואם יש בה ליחה סרוחה או עכורה טרפה. וכתב עוד כשמוצי' הליחה ובודק אותה צריך לבדוק הסמפון שתחתיה אם נמצא נקוב טרפה. והרא"ש מתיר אפי' בעכורין וסרוחין. וגם לא הזכיר בדיקת הסמפון. טורים:

(אקי"ח) מסיק רבינא שאין חלוק בין ריאה שהאדימה מקצתה לריאה שהאדימה כולה. ופירש"י האדימה כעין דם רע הנקבץ שקורין שנטרור"א בלע"ז וכשרה כדאמרינן שם אדומה כשרה מדר' נתן. ור"ח פי' שאין חלוק וטרפה אפילו במקצתה. וכן בפסקי הלכות שנכתבו בה"ג של רבינו יעקב שמה שאמרו אדומה כשרה מדר' נתן זהו כשהוא מתלבנת כמו שרגילה להיות כשנופחי' אותה. עכ"ל ספר המצות וכן במרדכי:

(אקי"ט) אוכמי אוכמי כשר פירש רש"י שיש בה מיני מראות שחורות. והא דאמרי' כדיותא טרפה היינו ברובא:

ומעשה בא לפני ר"ת והכשיר מעשה זה אבל תימא הוא עכ"ל. ע"כ נראה כפי' האלפסי דאוכמי דהכא היינו כי כוחלא דאמרינן לקמן דכשרה וכן פ' בעל ה"ג:

(אלף קכ) י"א סרכא כסדרן צריך בדיקה לראות אם עולה בנפיחה. אבל רב האי גאון כתב דאפי' בדיקה אינה צריכה. ולזה הסכים הרא"ש טורים. פירש"י דלא מקרי שלא כסדרן אלא שנסרכו שתים