האגור קד

שהיא טרפה ויש מתירין ובעוף טרפות החוט עד בין האגפים התחלת המקום שהם מחוברין בו בגוף והרשב"א כתב עד כלות מקום חבורן בגוף ולא נהירא:

(אק"ד) כתב הרמב"ם נטל לחי העליון טרפה אבל התחתון כגון שנגמם עד הסימן ולא נעקרו הרי זה מותר. ואני כתבתי למעלה שאפי' נעקרו רובן מהלחי אם המיעוט נשאר מחובר במקום אחד כשר עד שיעקרו כולן או שלא נשאר המיעוט במקום אחד וגם אני תמה על מה שאסור לחי העליון כיון שאינו מפורסם וכי יש להוסיף על הטרפות ואין לדקדק מדהכשיר בתחתון מכלל דבעליון טרפה דלגופיה אצטריך לאשמועינן אע"ג דסימנין מחוברין בו כשרה וכ"ש בעליון טורים:

(אק"ה) אם שני העורות מן הושט אדומים או שניהם לבנים כתב בעל העטור שא' מהן לקה וחברו מגין עליו והוה ליה כנקב זה בלא זה ואיכא מ"ד שהוא טרפה. וכתב א"א ז"ל וכן נראה לי דלא דמי לנקב קטן דחברו מגין עליו אבל הכא שכולו לקוי אין מתקיים ע"י השני. כיצד יעשה אם עוף הוא בודק הקנה מבחוץ ושוחטו ואח"כ מהפך הושט ובודק' בפני'. ובעל העטור כתב וגם אם בהמה היא שוחט' ובודקה בפנים אם יש בה קורט דם פסולה ואם לאו כשרה ולא חיישינן שמא במקום דם שחט דמנכרא מלתא ע"כ. ודבר קשה הוא להתיר בבהמ' שמתלכלך בדם שחיטה ואין קורט של דם האדום ניכר בו. ופירש"י דהוא הדין נמי לענין אין לו בדיקה מבחוץ וא"א ז"ל כתב שנקב ניכר בו מבחוץ אע"פ שהוא אדום ויש מחלקין כשהנקב במקו' ידוע יכול לבודקו אבל כשאינו במקום ידוע אינו יכול לבודקו ואם היא בהמה אין לו תקנה שאי אפשר לשוחט ולהופכו ואח"כ לבודקו דשמא שחט במקום נקב טורים:

(אק"ו) עוף הבא לפנינו וצוארו מלוכלך בדם פירש"י שאין חוששין לספק דרוס' לבדוק מקום המלוכלך. וריב"א פי' שא"צ בדיקה כלל דלא חיישינן לנקובה אלא צריך בדיקה משום ספק דרוסה:

(אק"ז) אמר עולא ישב לו קוץ בושט אין חוששין שמא הבריא. ורוב המפרשים פסקו דלא כוותיה אלא חוששין שמא הבריא ופירש''י הבריא נקב מלשון וברא אתהן בחרבותם וצריך בדיקה למאן דאמר ושט יש לו בדיקה בנקב. וי"מ הבריא מלשון בריא שמא נקב ונתרפא ואמרי' קרום שעלה מחמת מכה בושט אינו קרום וכן כתב הרמב"ם שהיא ספק נבלה שמא נקב הושט ועלה הקרום במקום הנקב. וכתב הרשב"א במה דברי' אמורי' כשנמצא קורט דם בושט או סביב הקוץ אבל לא נמצא עליו קורט דם בידוע שהוא לאחר שחיטה וכשרה. ומקצת המורים אסרו בין כך ובין כך ולזה דעתי נוטה והר"ר אליעזר בר נתן פסק כעולא דאין חוששין אפי' בקוץ התחוב ובכל ענין כשר. ולזה הסכים הרא"ש ואפילו לדבריו אם יש עליו קורט דם מבחוץ ודאי טרפה דודאי נקב כולו:

(אק"ח) ר' אומר אפ' נטל כל הזפק כשר ובעל העטור כתב קיימא לן כר' אבל בתשובת הגאונים כתבו מדקאמר וגגו של זפק נדון כוושט ש"מ לא קיימא לן כר' דאמר אפי' נטל דהא איכא מקום דאפי' בנקב לבד טרפה טורים. נפחתה הגרגרת פרש"י נפחתה כמין דלת שלא נטל הפחת אלא תלוי ועומד זקוף שם כדלת על פי הארובה אם הפחת גדול כדי שיכנס ויצא בו איסר וזהו יותר מאיסר טרפה ואם לאו שאינו אלא כאיסר מצומצם כשרה כיון שהדלת סותם הנקב והרמב"ם כתב נפחתה נקב מפולש משני צדדים כדי שיכנס ויצא בו איסר טרפה. וכ"כ רב אלפס שכיון שנקבה משני צדדים נטרף בשיעור קטן. טורים:

(אק"ט) הקנה בסופו משנכנס תחת החזה מתפצל ומשם יפרד לשלשה ראשי' האחד נוטה לצד הלב והאחד לכבד. והאחד לריאה ופירש רש"י דשל לב ושל ריאה נקיבתן במשהו ושל כבד דינו ככבד ור"ח פסק בשלשתן נקיבתן במשהו טורי':

הלכות טרפות הריאה (אלף קי) אם חסרה הענוניתא דורדא. פי' רש"י דכשרה ואם יש לה שנים טרפ' ור' אפרים אוסר כשהיא חסרה ומכשיר בשנים. וכן רבינו יצחק בר' אברהם מכשיר בשנים. כי על אחת לא היה מסתפק רק על שנים. ולפי דבריו אם אין לה אפי' אחת טרפה. וכן סובר רבינו יקר ובסמ"ג מטריף כשאין לה שנים. והגאונים מכשירין בין אם אין לה כלל בין אם יש לה שנים. טורים:

(אקי"א) נשאל אדוני אבי מהר"ר יהודה לנדא ז"ל על עינוניתא דורדא שנמצאת חדודה בראשה ולא עגולה כמנהג' אם נקראה שנוי וטרפה או לא והשיב וז"ל הנני כותב לך לשון הבדיקות שלי אם אין לה חריץ כתואר עינוניתא דורדא טרפה. ואם היא גדולה יותר מדאי כאונא הסמוכה לאומה. אז שינתה תוארה שיש לכל ורדא או שפחותה מעלה הדם בנפיחה הרי היא כאונא וטרפה עכ"ל הבדיקות. לשון תואר רוצה לומר צורתה הרגילה בה וא"כ זו שהיא משוכה כאונא ולא עגולה יש להטריפה והא דקא אמרינן למאן דאמר אם נמצאו שתים שהאחת עולה למנין אונא שחסרה לא קשיא דודאי באונא אין קפידא אם אינה משוכה דדוקא בענוניתא אמרינן שינתה תוארה טרפה