האגור קא

שיש שם היכר גדול. עכ"ל ולא ראיתי נוהג כן באשכנז ובמרדכי מתיר ע"י קשירה דוקא סכין שנפגם בי"ט:

(אע"ט) אבשרא ואטופרא ואתלת' רוחתא י"א שעל הרוחות לא היה צריך מפני דבית השחיטה מרווח רווח ומיהו נהגו העולם לפסול כשנמצא פגימה מן הצדדין וגם אסמכוה רבנן אקראי ושחטתם בזה זה בגימ' י"ב בדיקו' וכן תופש עיקר רבינו יחיאל מפרי"ז מרדכי:

(אלף פ) שמעתי שר' ייקר הי' רגיל להכות הסכין בעץ קודם שהיה מצניעו ולא זכיתי לשאול את פי עצמו איך היה המעשה מרדכי:

(אפ"א) סכין שיש בו פגימות הרבה נדון כמגירה ואפילו בדיעבד פסולה ופירש"י אפילו כולה מסוכסכת. ובעל העטור כתב אם הם מסוכסכת כשרה בדיעבד אם שחט בענין שלא פגע העוקץ הפגימה אלא בדבר שהם אוגרות וא"א ז"ל הסכי' לפירש"י טורי':

(אפ"ב) יש אומרים אם נגע הסכין במפרקת ראשונה ושחט בה אחרי כן אחרות ולאבד הסכין בלי בדיקת הסכין כל ששחט בה אחרי כן אסורי' שמא נכנס במפרק' הראשונ' וא"א ז"ל מכשיר בזה. טורים וכן רבינו יהודה בר קלונימוס וכן רבינו שמריה. מרדכי. אבל אם לא בדקו קודם השחיטה ונאבד אחרי כן שחיטתו פסולה ומיהו כתב א"א ז"ל טבח שיש לו סכין מיוחד לשחיטה ומקום מיוחד שמצניעו שם תמיד בחזקת בדוק הוא ואם שחט בו בלא בדיקה ונאבד שחיטתו כשרה טורים כ' בעל העטור אם נמצא עצם המפרקת שבור והסכין פגום על ידי היה מעשה ונשאלתי והשבתי כיון שדרך שחיטה נפגם לא דמי למשבר בה עצמות ופסולה. ורבותי נחלקו עלי ושאלתי פי ה"ר יעקב והשיב כדברי. טורים:

(אפ"ג) כתב בעל העטור אם אחר שחיט' העוף הביא בהמה לשחוט או ששחט בהמה ראשונה ואחר כך הביא ממין אחר כגון חיה או עוף צריך לברך פעם אחרת אבל אם הוא ממין הראשון א"צ לברך וא"א ז"ל לא חלק שבכלם צריך לברך פעם שנית טורים. ואם מתחלה כשברך היו לפניו אחרות כתב בס"ה אם כשמביאין לפניו האחרות יש עוד לפניו מאותן שהיו לפניו כשברך א"צ לברך על אותן שמביאין לפניו אך אם גמר לשחוט כל אשר לפניו צריך לברך על האחרות ואין נראה לחלק אלא כל מה שלא היו לפניו כשברך צריך לברך עליו אא"כ היה דעתו על כל מה שיבאו לו טורים (אפ"ד) כדי תפיס' רוצה לומר השיעור בושט למעלה אצל הראש ופירש"י כדי תפיסה ד' אצבעות ובה"ג פי' כדי שיאחוז בב' אצבעו' והוא רוחב אצבע ושיעור זה בשור הגדול טורים:

(אפ"ה) בעוף לדעת רב אלפס אפילו לכתחלה די בסימן א' וכן רבינו ברוך והרמב"ם כתבו שצריך לכתחלה גם בעוף שני סימנין ולזה הסכי' א"א ז"ל טורים וכ"כ בספר המצו' ללשון אחר וכן המרדכי אותם ב"א שבודקין הסימנים לאחר שחיטה בנוצא ותוחבין בסימנין דרך הפה לראה דטעות הוא זה כי אין זה בדיקה דשמא לא נשחט הרוב ואנן רוב הנרא' לעינים בעינן מרדכי:

(אפ"ו) בהמה אע"פ שרוצה לבשלה אף ע"פ שמנתח' צריך לחתוך הוורידין וכ"כ בה"ג הנך מוזרקי דבהמה צריך לחתכינהו בהדי סימנין אע"ג דאמר רב חסדא לא אמר רב יהודה אלא בעוף הואיל וצולהו כולהו כאחד זמנין דבהמה נמי צולהו כולו כאחד ולא נראה לא"א ז"ל טורים וכן לא נהירא לספר המצות מיהו תימא דמעשי' בכל יום שאנו מבשלי' וצולין עופות בלי נתוח ואע"פ שנשחט ולא נקבו הוורידין אלא נראה דדוקא אותן שצולין כאחד עם הראש אבל אנן שחותכין הראש א"צ:

(אפ"ז) רש"י פסק כרב לחומר' עוף לעוף ור"ח פוסק כשמואל לקול' מבהמ' לעוף מרדכי. שיעור שהיה דמשערינן י"א ברביצה ועומדת לשחוט שאין משערין אלא בכדי חתיכת הסימנין לבד. וי"א שמשערין בכדי שיגביהנה וירביצנה וישחטנה וכן עיקר. ומיהו אין משערין בכדי שחיטת כל הסימנים אלא בכדי שישחט הרוב שהוא הכשר שחיטה וכ"כ הרמב"ם אלא שחלק בעוף שכתב כדי הגבהה והרבצה ושחיטה דקה ובגסה כדי הגבהה והרבצה ולזה הסכים הרא"ש אלא שכתב אע"ג דמשערינן כדי שחיטה גסה והגבהתה והרבצתה היינו דוקא לבהמה אבל לעוף לא משערינן אלא כדי שחיטת בהמה לחודה דלא מסתברא להקל כולי האי לשער בהגבהה והרבצת בהמה לעוף טורים. ואני המחבר אומר כי באשכנז נוהגין שלא לשער ברבוצה. ולכן נוהגים להטריף בעוף שהייה כל שהיא דבשיעור מיעוט ישחוט רוב סימן אחד. וקיימא להו שיעור שהייה גסה לגסה דקה לדקה עוף לעוף וכן הוא בהל' שחיטה שלהן וכן פסקו ה"ג הלכה למעשה. וכן הוא במרדכי וז"ל שיעור שהייה כדי שחיטה אחרת דקה לדקה גסה לגסה ועוף לעוף ולא קיימא לן כר' יוסי בר' חנינא דאמר עד שיגבהנה וכו'. ויש להזהר כשאדם מתחיל לשחוט בעוף וחתך מעט עד שהדם יצא והגביה סכינו מן הצואר לא יגמור שחיטתו שמא חתך משהו מן הושט קודם שהגביה סכינו ושהייה פסולה במיעוט קמא דושט לדברי הכל ואפילו לא הגביה סכינו אלא מעט יש לחוש לפי דשהיית עוף מועטת היא מאד דשחיטת רוב סימן א' בעוף נעשת מהרה ואפילו אמר השוחט ברי