האגור ק

התיר אפילו באשפה שבבית ולא אסר אלא באשפה שבשוק. טורים:

(אס"ה) משומד לעבודת כוכבים אוכל נבל' להכעיס. כתב הרשב"א שאין מוסרין לו לכתחלה לשחוט אבל אם ישראל עומד על גבו ושחט בדיעבד כשר. וע"י בדיקת הסכין תחלה או סוף וא"א ז"ל כתב שדינו כעובד כוכבים. טורים. משומד לעבודת כוכבים או מחלל שבת במזיד פעם אחת ואינו מפקיר עצמו לעשות בפרהסיא נראה דההוא לא מקרי משומד לאסור שחיטתו בדיעבד רבי' ברוך. מרדכי:

(אס"ו) לכתחלה אין להניח קטן לשחיטה אפילו אחרים עומדים על גבו ר"ת מרדכי. וכן נוהגים באשכנז אמנם בשאר מקומות ראיתי מקילין בזה ותמהתי:

(אס"ז) השוחט לשם הרים וגבעות לשם חמה ולבנה כוכבים ומזלות אין לו דין תקרובת עבודת כוכבים לאוסרה בהנאה אבל שחיטתו פסולה ופירש ר"י אפילו אין מכוין לעובדם. וכתב הרמב"ם אם מכוין לעובדם הוי תקרובת עבודת כוכבי' אינו מכוין לעובדם אלא לרפואה וכיוצא בזה בדברי הבאי שחיטתו פסולה ומותרת בהנאה טורים שחט לשם שר של הר או לשם שר אחד משאר הדברי' בין ששחט לשם מיכאל שר הגדול בין לשם שלשול קטן שבים הרי זה זבחי מתים ואסור בהנאה לר"י דווקא בנתכוון לעבדו. ולהרמב"ם אפילו לא נתכוון לעובדו טורים:

(אס"ח) אם שחט בסכין של משמשי עבודת כוכבים. בהמה שהוא מתקן בשחיטתו כתב הרב ר' שמשון יוליך הנאה לים המלח. וכמה הנאה כדי שכר סכין לשחוט בה. וא"א ז"ל כתב שא"צ דבהנאה מועטת כזו שרי בדיעבד טורים:

(אס''ט) שחט בסכין של אינו יהודי כתב הרשב"א אפילו יודע שאינו בן יומו צריך לקלוף מקום בית השחיטה דשומן הנדבק בדופן הסכין אין נפגם ונבלע בדופני בית השחיטה וכ"כ המרדכי. וא"א ז"ל כתב אפילו בסתם שאינו יודע אם הוא בן יומו אם לאו א"צ לא קליפה ולא הדחה ואם יודע שהוא בן יומו קולף מקום בית השחיטה אבל לא יכול לשחוט על דעת שיקלוף בית השחיטה דשמא ישכח ולא יקלוף טורים. וריב"ם היה מצריך קליפה לכל הבשר שחותך בסכין של אינו יהודי ולא נראה לר"י דדוקא בבית השחיטה מחמת דוחק הסכין מרדכי:

(אלף ע) כתב הרמב"ם שחט לתוך הגומא אסור לאכול משחיטתו עד שיבדוק אחריו חיישינן שמא מין הוא. והרשב"א כתב אע"פ שאסור לעשותו אין שחיטתו פסולה שאין מוציאין האדם מחזקת כשרות עד שיבדוק ונמצא חשוד. טורים:

(אע"א) אפרוח לאחר שיצא לאויר העולם מותר מיד. ור"א אוסר עד שיתפתחו עיניו ופסק רב אלפס כת"ק דשרי. וא"א ז"ל פסק כר"א טורים:

(אע"ב) אם עבר ושחט אותו ואת בנו ביום אחד. כתב הרמב"ם שמותר לאוכלן ובה"ג אסור לאוכלן בו ביום. טורים. כתב הרמב"ם תיש הבא על הצביה וילדה תיש אסור לשחוט הצביה ובנה ביום אחד. אבל אין לוקין עליהן. ע"כ ונראה שמותר לכתחלה. טורים:

(אע"ג) יש מן הגאונים שכתבו שלא התירו מסוכנת ע"י סימנין אלא בבהמת ישראל משום הפסד ממונו ובתשובה אחרת לגאון אם היא מסוכנת והיא של אינו יהודי מותר לישראל לשוחטה וליקח ממנה בשר ומותר לישראל לקנות' מן העובד כוכבים וכ"כ בעל העטור טורים:

(אע"ד) כתב הרמב"ם אפילו בפגימה קטנה ביותר מטרפת ולא הזכיר חגירת צפורן. וכ"כ הרשב"א שיעור פגימה כל שהוא ובלבד שתחגור בה כל שהוא אפילו כחוט השערה ואאז"ל פסק כדי שתחגור בה צפורן. טורים ומנהג לבדוק בצפורן ובבשר ולא בדבר אחר:

(אע"ה) אם המסוכסכת עומ' אצל הקתא צריך שיביא ולא יוליך אבל אם היא באמצע הסכין פסולה בכל ענין ורב אלפס פסק אפילו באמצע הסכין אם העוקץ כלפי ראש הסכין כשר אם הוליך ולא הביא שאין עוקץ הפגימה קורע אלא בפגעו ולא כשיורד ממנ' ואם העוקץ כלפי הזנב אז כשר אם הביא ולא הוליך וכ"כ הרמב"ם ורש"י כתב כסברא ראשונה ולזה הסכים א"א ז"ל טורים. אמר המחוקק מצאתי בשם המחבר שכתב כי מה דפסק רב אלפס אפילו באמצע הסכין אם העוקץ כלפי הראש הסכין כשר אם הוליך ולא הביא לשון זה צריך להבינהו באופן זה אם העוקץ אינו רוצה לומר חוד העוקץ שנהפך כלפי הראש אלא רוצה לומר מקום שבו העוקץ הוא כלפי הראש:

אבל החוד מן העוקץ נהפך כלפי הקתא אבל אם מקום העוקץ הוא לצד הקתא וחוד העוקץ נהפך כלפי ראש הסכין הוא ההפך ואסור:

(אע"ו) אפי' אמר ברי לי שלא עשיתי אלא הולכ' בפגימה מסוכסכת אין נאמן דמלתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה אא"כ ידע בתחלה שיש בסכין פגימה. ע"כ נראה לפסול כל פגימה ואפילו מסוכסכת שנמצאה אחר שחיטה. ועוד שאין רגיל שתמצא ברישא דסכינ' מיסודו של הר"ר פרץ. וכ"כ סמ"ק מרדכי. וכן מנהג באשכנז:

(אע"ז) באשכנז נוהגים שלא לשחוט בסכין דומה לסאסאה מפני שאין אנו בקיאין בדבר:

(אע"ח) בספר המצות כ' יש נוהגין לקשור מטלית על הפגימה ולשחוט בו ואין לגזור שמא ישחוט בלי מטלית כיון