העתקת פירוש הרי"ף כתובות נד.

אימיה דרמי בר חמא בצפרא כתבתינהו לנכסא לרמי בר חמא לאורתא כתבינהו לעוקבא בר חמא אתא רמי בר חמא לקמיה דרב ששת אוקמיה בנכסיה אתא מר עוקבא בר חמא לקמיה דרב נחמן אוקמיה בנכסים אתא רב ששת לקמיה דרב נחמן א"ל מאי טעמא עבוד מר הכי א"ל ומאי טעמא עביד מר הכי א"ל משום דקדים. א"ל אטו בירושלים אנן דכתבי שעות ואלא מר מ"ט עביד הכי א"ל שודא דדייני א"ל אנא נמי שודא דדיינא חדא דדיינא אנא ומד לאו דיינא הוא ועוד מעיקרא לאו בתורת הכי נחתת. ע"כ לשון המאמר וכבר ראיתי אותו קשה אצל קצת החכמים. וכבר נשאל עליו גאון ז"ל והשיב תשובה ארוכה אלא שכוונתם הם אלו וזה שהוא שפט בדעתו במה שאמרה המשנה היו כלם יוצאות ביום א' כל הקודמת לחברתה אפי' שעה אחת זכתה שהיא בכל העולם ואין הפרש בזה בין ירושלים לזולתה ושזה המעשה של אימיה דרמי בר חמא שחלק לו בין ירושלים לשאר ארצות אמר שאינו אמת ושהוא לא ידון בו כלל לפי שהוא אצלו חלש אין בו מן הכח מה שיוכל לדחות דברי המשנה שאמרה כל הקודמת את חברתה אפי' שעה אחת זכתה לחייב היותו אצלו חלוש לפי שדעתו בו שהוא כמעשה שבפ' מי שמת. וכשראה אותן מתחלף ממנו אמר שהוא משובש לסיבת חילופו ונתחייב בזה אצלו היות נדחק מלעשות בו מעשה אלו הן כוונות עניני אותה תשובה בקיצור ועיינתי בה ומצאתיו מאמר נמנע ובלתי ראוי לסמוך עליו כמו שאבאר וזה שהמעשה הזה אינו אותו המעשה שבפ' מי שמת ויתבאר זה מכמה פנים:

הא' שאם היה זה המעשה בעצמו שבפ' מי שמת לא הוה דן בו רב ששת בדין קדימה לפי שידוע הוא ומפורסם שמתנת ש"מ המאוחר הוא הזוכה בהו ולא המוקדם ולו משפט לקיחת המתנה ההיא וכל כיוצא בזה לא יעלם מרב ששת. וגם שנאמר שנתעלמה ממנו הלכה לא היה ר"נ משיב אותו בשודא דדייני אבל היה משיב לו כמו שהשיב לו שם בפ' מי שמת הכי אמר שמואל כל שאילו עמד חוזר חוזר במתנתו ומאחר שלא השיב לו כן והשיבו בשודא דדייני ידענו שמתנת זו היתה מתנת בריא ולא מתנת ש"מ והואיל והיתה מתנה זו מתנת בריא הוא מתחייב שמעשה זה אינו אותו מעשה שבפ' מי שמת. שאותו מעשה ברור הוא שהוא בש"מ הואיל ואמר בו ומתה. ובמעשה הזה לא אמר ומתה ועוד ממה שאמר רב ששת אי משום דהדרה בה הא שכיבא. והשיב ר"נ הכי אמר שמואל כל שאילו עמד חוזר חוזר במתנתו:

והב' שהמעשה הזה שבא פה בכתובות אותה הכתיבה בא לרמי בצפרא ולמר עוקבא אחריו באורתא לערב של אותו יום עצמו והמעשה שבפ' מי שמת היתה הכתיבה לרמי באורתא ולמר עוקבא אחריו בצפרא ר"ל לבקר:

והג' שהשני מעשיות באו בלשון סתמא דגמ' ולא יתכן שיביא הגמ' מעשה מיוחד לאנשים מיוחדים ודיינים מיוחדים ויהיה מתחלף בנושאים ובתשובות הדיינים ובזמני המעשה מבלי שיפול מבעלי הגמ' קושיא על זה. אבל הואיל וספרו אותו המעשה האחר שבפ' מי שמת על אותה הצורה מבלי שבא על זה קושיא והערה היא זו הגדולה שבראיות והברור שבמופתים שזה המעשה שבכאן אינו המעשה שבנזיקין. והואיל וביררנו זה בירור שלם עתה ראוי לבאר סיבת המחלוקת שנפלה בין רב ששת ור"ג בזה בפרט בהיות שמתנת בריא אם היתה בקנין שהקודם בה ואפ' בקדימה מועטת זכה באופן שלא תועיל בה החזרה. וכפי מה שנתנו גבול בזה באמרם קנין מאימת חוזר. רבה אמר כל זמן שיושבין רב יוסף אמר כל זמן שעסוקין באותו ענין. וא"כ איך דן ר"נ בזה בשודא דדייני ושודא דדייני אין דנים בה אלא במה שנעלם בו בירור טענות שני בעלי דינין כמו שאמרו. איתמר שני שטרות היוצאים ביום א' רב אמר חולקים ושמואל אמר שודא דדייני. והנה להיות שנתעלם מעינינו בירור טענותיהם ולא נודע מי הוא הקודם מהם על כן דנו בזה בשודא דדייני ובעלי דינים אלו שהא' מהם בצפרא והב' באורתא איך דנו בהם בשודא דדייני ונשיב בזה ונאמר שזה המעשה אילו היה בקנין ר"ל חליפין לא היה קונה אלא רמי בר חמא כפי שורת הדין ולא היה דן ר"נ שודא דדייני כלל להיות שכבר קנה רמי בר חמא והמתנה ההיא משעת הקנין אבל המעשה לא היה אלא בכתיבה מבלי שום קנין (נראה) [וראיה] דאמר כתבתנהו לנכסה ואין הקרקע נקנה בכתיבה כמו שאמרו הקרקע נקנה בכסף בשטר ובחזקה. ואמרו בשטר כיצד כתב לו על הנייר או על החרס אע"פ שאין בו שו"פ שדי קנויה לך שדי נתונה לך במתנה הרי זו מכורה ונתונה. והשטר אין הקרקע נקנה בו אלא מעת שיגיע ליד מקבל מתנה לא מעת שנכתב. הנה תראה מה שאמרה המשנה שאני אומר כתובים היו ונמלך עליהם שלא ליתנם ואף לדעת אביי שאמר עדיו בחתומיו זכין לו לא קנה אלא אם הגיע השטר לידו קודם שחזר בו הנותן אבל אם חזר בו הנותן קודם שהגיע השטר ליד מקבל המתנה לא קנה כלום מהמתנה ההיא כמו שאמרו אלא הא דתנן מצא גיטי נשים ושחרורי עבדים דייתיקי מתנה ושוברים הרי זה לא יחזיר שאני אומר כתובים היו ונמלך עליהם שלא ליתנם. וכי נמלך מאי הוי הא אמרת עדיו בחותמיו זכין לו ה"מ היכא דמטא שטרא לידיה אבל היכא דלא מטא שטרא לידיה לא אמרי' וכיון שכן לא תתקיים המתנה לרמי בכתיבת שטרו בצפרא מבלתי שתתקיים למר עוקבא. ואע"פ שלא נכתב שטרו אלא באורתא כיון שאין לרמי עדים שהגיע שטרו לידו משעת כתיבה שאפשר לומר ששטרו של מר עוקבא בא לידו קודם שהגיע השטר של רמי בידו אע"פ שהוא קודם לו בכתיבה זו היא סברת ר"נ. ואמנם סברת רב ששת היתה שנעמיד דבר על חזקתו ונעמיד הממון ביד מי שבידו שטר מוקדם על חבירו ואפי' בקדימת שעה אחת ונאמר שהגיע לידו השטר באותה שעה עצמה לפי שעלה בדעתו שבני אדם הם מקפידים בשעות ומכוונים שיגיע השטר לידם בשעתו באופן שיחול השעבוד והקנין מאותו יום. ולזה זיכה בדין את רמי בר חמא לפי שקדם לאחר בשעות. וא"ל ר"נ דין זה שדנת אין ראוי לדון בו אלא בירושלים שהם רגילים לכתוב שעות והם מקפידים על השעות ומכוונים שיגיע השטר אליהם באותה שעה ואם יצא אצלם שטר מוקדם על חבירו ואפ' בשעה אחת ידעו כי באותה שעה עצמה הגיע השטר ליד בעליו. אמנם בשאר המקומות שלא נהגו בזה אין ראוי לדון בהם דין זה. לפי שכל היום הוא אצלם כמו שעה אחת. וא"כ אפשר לומר שרמי נתרשל מלהגיע השטר לידו באותה שעה עד שהגיע השטר ליד מר עוקבא קודם שהגיע לידו או עד שצותה בכתיבת שטרו של מר עוקבא שכעת שצותה לכתבו למר עוקבא כבר נתחרטה ממה שכתבה לרמי. או אפשר שכבר הגיע השטר ליד רמי קודם שצותה לכתוב את השטר למר עוקבא ולא תעלה בידה החרטה על עיקר מה שאמרו שני שטרות היוצאים ביום א' רב אמר חולקים ושמואל אמר שודא דדייני. ומה שיוסיף לפירוש הזה חוזק הוא שנשאו ונתנו קודם שזכרו זה המעשה בעדי חתימה כרתי ועדי מסירה כרתי כאילו הביאו אחריו זה המעשה להיותו דומה לו בענין. עד כאן: