העתקת פירוש הרי"ף כתובות לו:

אמר המעתיק מלשון ערבי הג' הלכות ממסכת כתובות היו לפני מהם ב' ספרים בלשון ערבי ומהם העתקתי בדקדוק. ואם שגיתי ה' הטוב יכפר בעדי. והמעיין יתלה בי הטעות. וכסא הרב ז"ל יהיה נקי:

האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס. לפי שראיתי אותה סתומה אצל החכמים וראיתי לאחד מהם פירוש כתב אותו בחבורו וז"ל. הדא מתני' וגמ' דילה חזינן בה פי' מסותם הרבה והריני מפרשו בדרך קצרה כדי לברר מקום הספק. האשה שנפלו לה נכסים בירושה או במתנה עד שלא תתארס מודים ב"ש וב"ה בנכסים הללו הואיל ובזכותה נפלו אע"פ שעכשיו נתארסה מוכרת ונותנת כשהיא ארוסה לכתחלה והאי דקתני שאם מוכרת לאו דיעבד הוא אלא לכתחלה יש [לה] למכור וליתן במתנה וכל מה שהיא (עושה) [מוכרת] בנכסים הללו שנפלו לה בזכותה הרי הוא קיים דהא כל היכא דלית לה למכור לכתחלה קתני לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים דיעבד וכל היכא דלא קתני לא תמכור אע"ג דקתני שאם מוכרת ונותנת לכתחלה הוא ובהאי פירושא רהטא לך הלכתא כולה ומתבררת כהוגן בלא קושיא ובבא תנינא שאם נפלו לה לאחר שנתארסה דמספקא מלתא דאימר בזכותה [דידה] נפלו ואימר בזכותו נפלו לכתחלה לא תמכור כשהיא ארוסה ואם מכרה ונתנה קיים. ובבא תליתאה שאם נפלו לה משנישאת הכל מודים שאם מכרה ונתנה הבעל מוציא מיד הלקוחות. ובבא רביעתא שאם נפלו כשהיא ארוסה ואח"כ נישאת קאמר ר"ג אם מכרה ונתנה קיים לפי מה שכבר פירשנו שיש לה למכור לכתחלה. ובבא (תנינא) [חמישאה] א"ר יהודה אמרו לפני ר"ג הואיל וזכה באשה לא יזכה בנכסים ואמר בגמ' איבעיא להו ר"י אלכתחלה (קאמר) [קאי] או אדיעבד (קאמר) [קאי] פי' ארישא קאי דקתני מוכרת לכתחלה או על בבא תנינא קאי דקתני לא תמכור לכתחלה ואם מכרה ונתנה קיים דיעבד. ת"ש דתניא א"ר יהודה אמרו לפני ר"ג הואיל והארוסה אשתו והנשואה אשתו מה הנשואה שנפלו לה משנישאת ומכרה מכרה בטל אף הארוסה נמי שנפלו לה נכסים משנתארסה אם מכרה כשהיא ארוסה יהא מכרה בטל. אמר להן אף זו שנפלו לה משנתארסה לכתחלה לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים דיעבד אמרו לו הואיל וזכה באשה לא יזכה בנכסים ויהא מכרה בטל אפי' דיעבד אמר להם על החדשים אנו בושים. פי' שנפלו לה משנישאת אנו בושים שבטלנו מכירתה אלא שאתם רוצים לגלגל עלינו את הישנים שנפלו לה עד שלא נישאת ומכרה עד שלא נישאת ש"מ דיעבד קאמר ש"מ ור"ח בע"א [לא כך השיבן אלא] כך השיבן ר"ג היאך אתם מדמים הארוסה לנשואה לא אם אמרתם בנשואה שבעלה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה ויזכה נמי בנכסיה ומכירתה בטלה תאמרו בארוסה שאין בעלה זכאי במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה ולפיכך מכירתה קיימת אמרו לו רבי עד שלא נישאת ונישאת מהו אמר להם אף זו לא תמכור לכתחלה ואם מכרה ונתנה קיים. אמרו לו הואיל ונישאת וזכה באשה לא יזכה בנכסים ואיך יהיה מכרה קיים בדיעבד אפי' דיעבד נמי יהא מכרה בטל שהרי זכה בה ויזכה נמי בנכסים אמר להם על החדשים שנפלו לה משנישאת אנו בושים אלא שאתם מגלגלים עלינו את הישנים שנפלו לה עד שלא נישאת. והקשינו על ר' חנניא בן עקביא היאך אתה אומר שר"ג אמר להם על מי שנפלו לה נכסים עד שלא נישאת ונישאת שאינה מוכרת לכתחלה והא אנן תנן עד שלא נישאת ונישאת ר"ג אומר אם מכרה ונתנה קיים לכתחלה. ותירץ רב זביד בברייתא ואמר לא תשנה בברייתא אף זו לא תמכור אלא כך שנה אם מכרה ונתנה קיים לכתחלה וקיימא ברייתא כמתני' שמוכרת לכתחלה. ואתא רב פפא ופריק פרוקא אחרינא ואמר הא דתנן במשנתינו מוכרת לכתחלה ר' יהודה היא אליבא דר"ג והא דתניא בברייתא לא תמכור לכתחלה ר' חנניא בן עקביא היא אליבא דר"ג ודייקת מיניה לר' חנניא בן עקביא אם עד שלא נישאת ונישאת לא תמכור לכתחלה אלמא על שלא תינשא מוכרת לכתחלה נכסים שנפלו לה כשהיא ארוסה והאי סברא דב"ש היא דאי ב"ה הא תנן לא תמכור לכתחלה והיכי קאי ר"ח ב"ע כב"ש אפשר לדבריו דשביק ר"ג ב"ה ועביר כב"ש. וב"ש במקום ב"ה אינה משנה. ופרקי' ה"ק ר"ח ב"ע לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה כלל. אלא כלם מודים שאם נפלו [לה נכסים] משנתארסה נמי מוכרת לכתחלה ופליג על תנא דמתני' דקסבר פליגי ב"ש וב"ה בדבר זה וקאמר להם לא נחלקו בדבר הזה. זהו הפי' הנכון. ובגמ' דבני מערבא גרסי' ר' פנחס בעי קומי ר' יוסי למה לא תניתא מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה אמר (להם) [ליה] לא אתינן מיתנא אלא דבר שחמור משני צדדים וקל משני צדדים אבל הכא חמור מצד א' וקל מצד א' [חמור מצד א' בה"א לא תמכור וקל מצד א'] דתנן אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה קיים ואיתא נמי בגמ' בפאה בפ' ב"ש עכ"ל ז"ל:

ועיינתי אותו וראיתי אותו פירוש בלתי נכון ובלתי מתיישב ויש בו קושיות רבות אין תירוץ לאחת מהן. ראשונה שהוא פי' במאי שאמר הגמ' איבעיא להו ר' יהודה לכתחלה או דיעבד אם דברי ר' יהודה חוזרת על תחלת ההלכה שהיא מודים ב"ש וב"ה שמוכרת ונותנת וקיים או הם חוזרים על סופה שאם נפלו לה נכסים משנתארסה ב"ה אומרים לא תמכור שהוא דיעבד והוסיף בלשון הבעיא לכתחלה או אדיעבד לא אבל אמר לכתחלה או דיעבד ואם היתה כוונת הגמ' בזה כמו שחשב לא היה משמיט הגמ' מלה זו והיה אומר אותה כמו שאמרה הוא הואיל וההכרח מצריך אותנו לאומרה:

והקושיא השנית שאין דרך הגמ' לומר בכל כיוצא בענין זה אלא ארישא קאי או אסיפא קאי וכיון שלא אמר כן בכאן הנח הורה זה שאין זו כוונת הבעיא כמו שפירש:

שנית שהוא פי' במה שאמר ר' יהודה על ר"ג אף זו לא תמכור שאם מכרה ונתנה קיים שהיא כארוסה וזה בתכלית הנמנע לפי שאם מכרה ונתנה קיים שהיא כארוסה וזה בתכלית ונתנה קיים אל דין מכירה בטל בהקשי מן הנשואה שדעתם בה שמכרה בטל ואיך אפשר שישיב להם אף זו לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים על הארוסה והם הקשו לו בזה בעצמו ולא תצדק תשובתו להם אף זו לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים אלא על הנשואין שרצו לדמות הארוס לה ואמר להם הוא גם זו שאתם רוצים להקיש אליה דינא הוא אם מכרה ונתנה קיים ויסתור להם בזה מה שרצו להקיש אליה:

שלישית שעשה דעת ר' יהודה אליבא דר"ג בנפלה לה משנתארסה ועדיין לא נישאת שלא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים וזה ג"כ נגלה הביטול לפי שהגמ' אמר שדעת ר"י אליבא דר"ג והא ר' חנניא אליבא דר"ג:

רביעית שלפי שיטתו אין הפרש בין ר"י ובין ר' חנניא בן עקביא לענין הדין כלל אלא סברת שניהם שוה וזה בטל לפי שהגמ' כבר ביאר המחלוקת שביניהם במה שקדם זכרו והוא הא ר' יהודה אליבא דר"ג והא ר' חנניא אליבא דר"ג ועוד שהגמ' הקשה על ר' חנניא בן עקביא במה שעלה בסברתו שהוא כב"ש ולא תקשה בזה לר"י ואם היתה סברת ר"י וסברת ר' חנניא בן עקביא בזה שוים מבלי שיהיה ביניהם שום הפרש היתה הקושיא מחוייבת לשניהם וממה שיחד הגמ' הקושיא לר"ח בן עקביא ולא לר"י נראה שלא נקשה על ר"י הקושיא שהקשו לר"ח בן עקביא לסיבת איזה הפרש שיש ביניהם בעיקר הדין ועוד אבאר תשובת דבר זה בפירושינו בסוף דברינו אם יגזור השי"ת:

חמישית שהוא העמיד תירוץ רב זביד שאמר תני אם מכרה שהוא אומר על הברייתא ואמר שהכוונה בו לכתחלה וזה הפך מכוונת עיקר התירוץ בב' הדברים שבו בכלל ר"ל במה שאמר שתני הוא בברייתא ואינו אלא במשנה ובמה שאמר שהוא לכתחלה ואין הכוונה בו אלא דיעבד ועוד תעמוד על אמיתת דבר זה כשיגיע אליו בביאורנו והואיל וביארנו מביטול זה הפי' מה שיש בידו ראוי לחזור אל ביאור שמעתא זו ואבאר הדרך הנכון בה ואומר שמה שאמר הגמ' ר"י לכתחלה או דיעבד הוא סובר שר"י לא דיבר אלא על החלוקה השנית מהמשנה שנחלקו בה ב"ש וב"ה אלא ששאל על ר"י באמרו אמרו לפני ר"ג על איזה דבר בא לחלוק אם על המכר לכתחלה לומר איך יהיה מוחלט או שבא לחלוק על המכר בדיעבד לומר איך יהיה קיים שראוי שיהיה בטל והוא ת"ש דתניא אר"י אמרו לפני ר"ג הואיל וארוסה אשתו ונשואה אשתו מה זו מכרה בטל אף זו מכרה בטל. הנה ביאר באמרו מכרה בטל שהוא בא לחלוק על מה שאמרו מכור בדיעבד ורצה שלא יהיה קיים ובאה התשובה שהוא חולק על המכר בדיעבד לומר איך יהיה קיים שראוי שיהיה בטל והוא מ"ש ת"ש דתניא אר"י אמרו לפני ר"ג הואיל וארוסה אשתו ונשואה אשתו מה זו מכרה בטל אף זו מכרה בטל הנה ביאר באמרו אף זו מכרה בטל שהוא בא לחלוק על מה שאמרו מכור בדיעבד ורצה שלא יהיה קיים והשיב להם ר"ג ואמר להם מנין לכם עתה שהנשואה אם מכרה בטל עד שאתם מקישים אליה דין הארוסה אף הנשואה לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים. ומה שאמר כאן אף אינו לענין לא תמכור לצרפו אלא דין הארוסה שתהא גם הוא לא תמכור אלא מ"ש אף הוא לצרף אותה אל דין הארוסה לענין מכירה קיים בלבד והתחיל בלא תמכור לבא ממנו אל ואם מכרה ונתנה קיים וזה לפי שדין הארוסה אצלו הוא שמוכרת לכתחלה וא"כ אינו מצרף אל דין הארוס באמרו אף אם מכרה ונתנה קיים בלבד לפי שהוא הדבר הצודק מדין הנשואה לדין הארוסה ונשואה זו המוכרת כאן הוא שנפלו לה נכסים לאחר שנישאת שאם נפלו לה נכסים עד שלא נישאת ונישאת דעת ר"י אליבא דר"נ הוא שמוכרת לכתחלה כדין הארוסה שלא נישאת כמו שיתבאר לך במה שאחר זה וכשאמר להם ר"ג אף הנשואה לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים הקשו לו ואמרו איך אתה אומר שהנשואה מכרה קיים הואיל וזכה באשה לא יזכה בנכסים. א"ל על החדשים אנו בושים אלא שאתם מגלגלים עלינו את הישנים. כלומר על מה שאנו מונעים אותה מלמכור לכתחלה אנו בושים אלא שאתם מגלגלים עלינו את הישנים לבטל מה שכבר מכרה. ועלה בידינו מזה שדעת ר"י אליבא דר"ג בנשואה שנפלו לה נכסים כשהיא נשואה לא תמכור אם מכרה ונתנה קיים ובא ר"ח בן עקביא לחלוק על ר"י וא"ל לא היתה תשובת ר"ג להם אף זו לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים על נשואה שנפלו לה נכסים כשהיא נשואה שאין זו סברת ר"ג אבל באה תשובת ר"ג להם באומרו אף זו לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים על ארוסה שנפלו לה נכסים כשהיא ארוסה ונישאת אבל נשואה שנפלו לה נכסים אין דעתו בה אלא לא תמכור ואם מכרה ונתנה בטל. וזהו אומרו תניא אמר ר' חנינא בן עקביא לא כך השיבן ר"ג לחכמים אלא כך השיבן לא אם אמרת בנשואה שכן בעלה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה תאמרו בארוסה שאין בעלה זכאי במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה אמרו לו עד שלא נישאת ונישאת מהו אמר להם אף זו לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים וגם אמרו כאן אף היא לצרפה אל דין ארוסה שלא נישאת שמכרה קיים שארוסה שנישאת שוה לה בזה אבל לא תמכור אינו מצרף אותו אלא דין ארוסה שלא נישאת לפי שארוסה שלא נישאת דינה אצלו שמוכרת לכתחלה. ועיקר הפי' דאף זו היא כך גם זו אע"פ שדינה לא תמכור אם מכרה ונתנה קיים. וא"ל איך יהיה דין ארוסה שנישאת מכרה קיים הואיל וזכה באשה לא יזכה בנכסים ויהיה מכרה בטל א"ל בחדשים אנו בושים על שאנו אומרים לא תמכור לכתחלה אנו בושים אלא שאתם מגלגלים עלינו את הישנים לבטל מה שכבר מכרה כשנפלו לה קודם נשואין. עוד הקשינו איך אמר ר' חנניא בן עקביא אליבא דר"ג מי שלא נישאת ונישאת לא תמכור לכתחלה הרי המשנה אומרת עד שלא נישאת ונישאת ר"ג אומר מוכרת ונותנת וקיים ותירץ רב זביד ואמר תני במתני' אם מכרה כלומר בדיעבד ויהיו המשנה והברייתא שוים בשהיא לא תמכור לכתחלה. אח"כ בא רב פפא והגיה המשנה כמות שהיא ותירץ בה תירוץ שני זולת מה שתירץ בה רב זביד ואמר לא קשיא הא דתנן מוכרת ונותנת קיים שהוא לכתחלה ר"י היא אליבא דר"ג שלפי שהיתה סברת ר"ג שנשואה שנפלו לה נכסים כשהיא נשואה לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים נתחייב שתהיה סברתו בנפלו לה נכסים כשהיא ארוסה ונישאת שמוכרת לכתחלה. והברייתא דקתני עד שלא נישאת ונישאת לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים ר' חנניא בן עקביא היא כדקתני בה בהדיא. עוד הקשינו ואמרנו אם סברת ר' חנניא בן עקביא היא שעד שלא נישאת ונישאת לא תמכור לכתחלה א"כ תתחייב הוא שאם לא נישאת מוכרת לכתחלה וזאת היא סברת ב"ש ואיך אפשר שיניח סברת ב"ה ויסבור כב"ש והוא מה שאמרו ור' חנניא בן עקביא דאמר כב"ש ותירצו ואמרו ה"ק לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה. וא"כ יקשה לנו מקשה ויאמר איך יהיה אפשר שישאל הגמ' על ר"י באמרו אמרו לפני ר"ג אם הוא חולק על המכר לכתחלה והרי ר"ג כבר דחה לו זה וקיים מה שחלק בו ר"י וא"כ איך יהיה אפשר שיהיה ר"ג סבור סברת ב"ש בהיותו מקיים מה שהכחיש ר"י. אנחנו נשיב לו בזה שאם לא היה הדבר סובל כי אם אחת משתי סברות אם סברת ב"ש אם סברת ב"ה היתה אז קושייתך מחוייבת. אבל הואיל והיה הדבר סובל דין שלישי להקל על האשה יותר ממה שהקלו בזה ב"ש א"כ היה אפשר לנו לישאל על זה ונידחת מעתה קושיא זו לפי שאמרו שר"ג מקיים מה שהכחיש ר"י ומתיר לארוסה למכור לכתחלה אין ראוי לומר עליו שהוא הולך בשיטת ב"ש הלא תראה שכבר עלה בידינו שר"י אליבא דר"ג מתיר לארוסה למכור לכתחלה כמו שהתיר ר' חנניא בן עקביא ולא הקשינו לו בזה כמו שהקשינו לר"ח בן עקביא ויחסנו לו שהוא הולך בשט' ב"ש. והסיבה בזה שלהיות שהיה ר"ח בן עקביא נמשך אחרי סברת ב"ש וב"ה במה שהם מסכימים בו והיא ארוסה שנפלו לה נכסים ואח"כ נישאת. ונשואה שנפלו לה נכסים כשהיא נשואה ובמה שנחלקו בו לקח לו סברת ב"ש הנה נתחייב ליחס לו בזה שהוא הולך בשיטת ב"ש ולפי' יקשו עליו מזה אבל כשהיה ר"י חולק עם ב"ש וב"ה בכלל במה שהסכימו הם בו והלך בכל השיטה להקל על האשה אע"פ שהוא מסכים לסברת ב"ש להיות מיקל על הארוסה שמוכרת לכתחלה אין להקשות עליו בזה ולא לומר עליו שהוא הולך בשיטת ב"ש לפי שסברתו היא למעלה מסברתם ומוסיף הוא על קילתם. ומעתה הוא בזה הולך שיטת עצמו ונמשך אחר טעם עצמו לא כסבר' ב"ש. הנה כבר התבאר לן סתירת קושיא זו. ומה שביאר עוד ז"ל במה שאמר הירושלמי בחומר א' וקל מצד אחד הוא ג"כ נמנע וזה שאם היה פי' קולא וחומרא כמו שזכר לא היה אפשר להוציאה מכלל קולי ב"ש וחומרי ב"ה הואיל וב"ש מתירין למכור לכתחלה וב"ה אינם מתירים למכור לכתחלה. ואם הם שוים כמי שעברה ומכרה שמכרה קיים זהו ענין שני שהסכימו עליו ולא יאמר קולא וחומרא אלא במה שנחלקו בו לא במה שהסכימו עליו. וא"כ הנה כבר נדחה מלהיות פי' קולא מצד א' וחומרא מצד אחד כמו שפירש הוא. אבל ראוי לפרש כמו שאומר וזה שדברי ב"ש הם קולא לאשה וחומרא לבעל. ודברי ב"ה הם חומרא לאשה וקולא לבעל. והואיל והדבר כן אין ראוי למנותה עם קולי ב"ש וחומרי ב"ה. שאין ראוי ליחס ב"ש לקולא מצד הקלתם באשה ולא ניחס אותם לחומרא מצד הקלתם לבעל. והיה כל א' מהם מחמיר מצד א' ומיקל מצד אחד. זהו פי' מה שאמרו חומר מצד אחד וקל מצד אחר. וע"כ מחויב שלא למנות זו מכלל קולי ב"ש וחומרי ב"ה ע"כ. והוא קיום מה שרצינו להעמידו בביאורנו. זו היא התשובה שיעדנו בו בתחלת דברינו בהלכה זו: