גור אריה על ויקרא ט:כג

ללמדו על מעשה הקטרת וכו'. וקשה, וכי בכל שבעת ימי המלואים לא היה מלמדו להקטיר קטרת . ועוד, הרי דין הקטורת בין זריקת התמיד לאברים (יומא לא ע"ב) , וכאן אחר כל המעשים הקטיר הקטורת (קושית הרא"ם). ואין זה קשיא כלל במה שלא למד הקטרת קטורת כל שבעת ימי המלואים, שודאי לא הקריב בימי המלואים אלא קרבנות השייכים למלואים , ולא הקטורת שהיא קבועה לדורות, כמו שלא הקריב התמידין, שלא כתיב במלואים 'מלבד עולת הבקר', ומזה אנחנו יודעים שלא הקריב תמידים, מפני שהם לדורות, כן לא הקריב קטורת . וכן מוכח מדברי רש"י בסוף פרשת פקודי (שמות מ, כט), שפירש שם רש"י כי אף ביום השמיני היה משה משמש בכל העבודות חוץ מן העבודות שנצטווה באותו היום, ופירושו, כי לא תמצא שציוה להקטיר קטרת בשבעת ימי המלואים, ולכך הוצרך לומר כי ביום ח' היה משה מקטיר קטורת , והנה קטורת לא היה בשבעת ימי המלואים, רק קרבנות של מלואים בלבד: והא דמקשה 'למה נכנס משה', אף על גב דלפי זה היה משה ראוי לכנוס ולא אהרן, שהרי משה מקטיר, כך פירושו; למה נכנס משה עם אהרן, ואם נכנס לצורך עבודתו של אותו יום , שהרי כל הפרשה מדברת מעבודת אהרן, אם כן למה נכנס משה, ומתרץ שהיה נכנס משה עם אהרן ללמדו, פירוש, כי משה היה מקטיר קטורת, ואהרן נכנס עמו כדי שילמד ממנו להקטיר כשיהיה אהרן מקטיר. אף על גב שהלשון קצת מגומגם , מכל מקום רש"י פירש כן בפירוש בסוף (ויקהל) [פקודי] (שם) . ומפני כי על ידי הקטרת הקטורת שהוא בפנים , היה השכינה שורה במקדש , ולפיכך הוצרך להקריב את העולה ואחר כך הקטיר הקטורת , ואחר הקטרת הקטורת מיד היה מברך אותם 'יהי רצון וכו" , ואז ירד האש (פסוק כד), כך יראה. וכן משמע "ויצאו ויברכו", משמע דמיד אחר הקטרת הקטורת היה מברכם שתשרה שכינה במעשה ידיהם, ולפיכך קודם זה הקריב העולה . וכן הם דברי רבנו ישעיה בפירוש שלו לתורת כהנים :