גור אריה על ויקרא ט:יז

וימלא כפו היא קמיצה. דאם לא כן , למה לי מלוי כף. דאין לומר דהיא מצוה בפני עצמה – הוראת שעה, שהרי לא נצטוה בזה דבר , ועל כרחך היינו קמיצה, שהיא גם כן בשאר מנחות (לעיל ב, ב):

אחר עולת התמיד. דאין לומר כמשמעו , דפשיטא, מהיכא תיסק אדעתין לומר שבזה יפטר עולת (נדבה) [הבוקר], ואין לקרבנות אלו, שהם לשעה, שום ענין לפטור בהם חובת היום, שהיא לדורות, לכך צריך לומר ד"מלבד עולת הבקר" – שעולת הבקר קודם. ולישנא דקרא כך פירושו ; שעשה קרבנות אלו "מלבד עולת הבקר", אם כן עולת הבקר קודם, שהרי קרא בשעת עשיית הקרבנות קאמר שמלבד עולת הבקר, שכבר עשה אותה, עשה את אלה . והא דלא כתב 'ומלבד עולת החדש' גם כן , נתבאר בפרשת צו (לעיל פ"ח אות א), עיין שם: