גור אריה על ויקרא כו:ט

למלך ששכר פועלים. והיו שם פועלים הרבה שעשו עמו מלאכה, והיה שם אחד שעשה עם המלך ימים רבים. נכנסו אותן הפועלים לטול שכרם, ונכנס עמהן גם אותו פועל. אמר המלך לאותו פועל, בני, אפנה לך, הרבים שעשו עמי מלאכה מועטת ואני נותן להם שכר מועטת, אבל אתה – חשבון רב אני עתיד לחשוב עמך. כך ישראל מבקשים שכרן בעולם הזה, ואומות העולם מבקשים גם כן שכרן, והקב"ה אמר לישראל, בני, אפנה לכם, האומות וכו': פירוש, המדרש (תו"כ כאן) מגלה לנו איך ישראל זוכים לחיים הנצחיים באחרונה בשביל שהם עשו מלאכה מרובה, והאומות נוטלין שכרן בעולם הזה הקצר והמעט, לפי ענין עבודתן. כי העבודה שהיא קטנה וקצרה – שכרה בעולם הזה הקצר, כי השכר מתיחס לפי ענין העבודה . אבל ישראל שמלאכתם מרובה, אין שכרם שהוא מרובה מתייחס לעולם הזה, דכיון שאין תשלומין לזה, כי אי אפשר לשלם ישראל שכרם משלם בעולם הזה הקצר , וכיון דאין תשלום לישראל בעולם הזה – אין שכרן כלל בעולם הזה, שאין תשלומי(ן) השם יתברך במקצת, רק בשלימות . שלכך נקרא 'תשלומין', שמשלים לו לגמרי . לכך אין מקבלין שום שכר בעולם הזה, רק האומות מקבלין שכרן:

(והפרתי) [והרביתי] אתכם בקומה. לא כמו שאר פריה ורביה הנאמרים בכתוב [ש]שניהם על רבוי התולדות , דכאן חילק הכתוב "והפריתי אתכם והרביתי אתכם", ולא כתב 'והפריתי והרביתי אתכם' :

ברית חדשה וכו'. דאם לא כן, הרי כבר כרת הקב"ה עמהם ברית , אלא ברית חדשה היא: