גור אריה על ויקרא כו:מא

זו מדה טובה לישראל. פירוש, דלא הוי ליה למכתב לשון הבאה, כי המביא מטפל עם אותו שמביא , וכיון שהגלות הוא עזיבה , לא הוי ליה למכתב לשון דמשמע שהוא מטפל ומתעסק עמהם לכל הפחות , הוי למכתב לשון הולכה , דלא הוי כל כך עסק וטפול עם מי שהוא מגלה אותו כמו שיכתוב לשון "והבאתי", דהוא משמע לגמרי שהוא מתעסק עמו, ומתרץ שהוא מדה טובה לישראל, לכך אמר כי 'אני בעצמי אביאם':

או אז יכנע. הקשה הרא"ם, דלפי זה יהיה המובן שלכך אני אביאם תחת כנפי אם אז יכנע, אבל אם לא יכנע לבבם לא אביאם תחת כנפי, וזה הפך המדרש (תו"כ כאן) שהרי אף בעל כרחם יביאם תחת כנפי השכינה . ולא הקשה כלום, דאין "או אז (אם) יכנע" דבוק אל "והבאתי", רק אל "בארץ אויביהם", וכך פירושו, שהקב"ה מביאם בארץ אויביהם שמא אז יכנע לבבם הערל ויחזורו בתשובה מעצמם . ואם לא יחזרו בתשובה מעצמם, ואדרבה, יהיו רוצים לעשות כמעשה הגוים, כבר אמר על זה "והבאתי אותם בארץ אויביהם", שהוא בעצמו יביאם, וכיון שהוא יביאם בעצמו, אם כן הוא יתברך דבוק בהם, ולא יניח [את] ישראל להפרד מהם . ואם ירצו ישראל חס ושלום לעשות כמעשיהם, מעמיד להם נביאים ומחזירם למוטב :