גור אריה על ויקרא כה:לח

בין בכור לשאינו בכור. עיין למעלה בפרשת קדושים (יט, לו, אות נה) אצל 'אני הבחנתי בין טפה של בכור לשאינו של בכור כו" (רש"י שם) :

שכל הדר בארץ ישראל כו'. טעם זה ידוע, כי ארץ הקדושה היא לה', כמו שכתוב (יחזקאל לו, כ) "עם ה' אלה ומארצו יצאו", לפיכך הדר בארץ ישראל הקב"ה הוא לו לאלקים . וכל הדר בחוצה לארץ כאילו עובד עבודה זרה, ומטעם כי מאחר שהוא בארץ אשר היא נתונה תחת יד השרים העליונים , הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודה זרה, כי "ברוב עם הדרת מלך" (משלי יד, כח), והדר בחוצה לארץ הוא מהדר ומפאר לאלקי נכר הארץ : ומה שפתח 'הדר בארץ ישראל הקב"ה לו לאלוה', וסיים 'והיוצא ממנו' , מפני דסבירא ליה דאין לומר שכל הדר בחוצה לארץ כאילו עובד עבודה זרה, שהנולד בחוץ לארץ לא עשה מידי, ולכך דוקא היוצא ממנה כאילו עובד עבודה זרה, שהיה לו להיות בארץ, והוא הלך חוצה לארץ, ובזה שהוא עושה מעשה ויוצא חוצה לארץ נתן כבוד לאלקי נכר הארץ : אבל בפרשת לך לך (בראשית יז, ח) פירש רש"י 'כל מי שאינו דר בארץ ישראל כאילו אין לו אלוה', ואין זה סותר מה אמר כאן דווקא 'היוצא' ולא מי שלא היה בארץ מעולם, דהתם לא אמר רק 'שאין לו אלוה', ולא 'כעובד עבודה זרה', רק 'כמי שאין לו אלוה' . ומה שלא פירש כאן גם כן 'כל שאינו דר בארץ ישראל כאילו אין לו אלוה', היינו טעמא, שבפרשת לך לך שכרת ברית עמו להיות לו לאלקים, אמר שבאופן זה אהיה לזרעך לאלקים – כאשר הם בארץ, אבל בחוצה לארץ כאילו איני אלוה שלו . אבל כאן שאין הכתוב מדבר שהשם יתברך כרת ברית עם ישראל להיות להם לאלקים, מפרש העונש היותר גדול, וזה כשיצא מארץ ישראל הוא כאילו עובד עבודה זרה לגמרי :