גור אריה על ויקרא כא:כ

חלזון נחש עינב. פירוש "תבלול" הוא חלזון, והוא תולעת ארוך ודק, ומפרש החלזון הזה נקרא 'נחש' . וענב מום אחר בפני עצמו, ופירוש בערוך שיש בעיניו כמו עינב , והוא מום. אמנם מה שפירש "תבלול" הוא חלזון, הוא לפי תרגום אונקלוס , אבל במשנה לא שנו כן, רק משמע כי "דק" הוא חלזון, וכן בברייתא דתורת כהנים : ואם תאמר, למה לי שלשה מומין בראות; עור, דק, תבלול, קאמר בגמרא בפרק אלו מומים (בכורות מד.) אי כתב רחמנא עור, דאינו רואה כלל , אבל חסר ראות – לא, כתב רחמנא "דק" שאין זה רק חסרון ראות, אבל רואה קצת. ואי כתב רחמנא "דק", הוה אמינא דוקא חסרון ראות, אבל תבלול, שאין זה רק בלבול ראות , לא, קא משמע לן:

שמלפפתו והולכת עד יום המיתה. פירוש, שמתחבר בו תמיד יותר עד יום המיתה, תרגום של "וחבר" (ר' שמות לו, י) 'ולפף' :

וכשהוא סמוך אצל ילפת וכו'. ואם תאמר, ולמה לא כתב גם כן התם (דברים כח, כז) 'גרב וילפת', או הוי למכתב גם כן כאן 'גרב וחרס', ויש לומר, דלקמן איירי לענין פורעניות שמביא על החוטאים, ואם יעשה תשובה – הקב"ה שהוא הכה אותו – מרפא אותו, שלא הכה אותו רק בשביל שיחזור מחטאו . אבל כאן שלא הביא הקב"ה עליו בשביל חטאו , ובא עליו כמנהגו של עולם, ומזלו גרם, בודאי קשה ההסרה, ולא יוסר , שלא בשביל חטא בא, ודבר כזה קשה שיוסר :