גור אריה על ויקרא טו:לא

הרי הכרת מטמא מקדש קרוי מיתה. פירוש, אף על גב דבכל מקום הכרת – הוא וזרעו נכרתין (רש"י להלן יז, ט), [ד]חילוק יש בין כרת ובין מיתה בידי שמים, דאילו מיתה – הוא לבדו מת ואין בניו במיתה , ואילו כרת – הוא וזרעו נכרתין, מכל מקום מצאנו בכאן שנקרא כרת דמטמא מקדש (במדבר יט, כ) מיתה, דהא כל כרת יש בו מיתה, רק שכל מיתה אין בהכרת : ויש לתרץ גם כן, שנקרא כאן מיתה, משום דקרא איירי גם כן בנשים , ואין באשה שתהיה היא וזרעה נכרתין, שאין הבנים מתים בשביל אמם, ולא מצאנו זה בשום מקום : אי נמי, דקרא קאמר "והזרתם", שיהיו מזהירים ומפרישים את ישראל , ועיקר הפרשה הוא בשביל מיתת עצמו, דאילו מיתת בניו וכרת שלהם אינם בודאי, כי לפעמים יש לו בנים ולפעמים אין לו בנים , אבל העיקר שיהיו נזהרים בשביל מיתת עצמם: