גור אריה על ויקרא יג:ח

ומשטמאו כו'. דאם לא כן , הרי קודם שטמאו הכהן נמי טמא מקרי, דכתיב (פסוק ו) "וכבס בגדיו וטהר", מכלל דעד עתה היה טמא (רש"י שם), אלא חילוק יש, דטמא דלעיל לא היה צריך לטהרתו רק טבילה , ואילו טמא זה בעי צפרים ותגלחת (להלן יד, ד-ח) . ומה שנתן הבדל בין המצורע מוסגר למצורע מוחלט – מה שמצורע מוסגר בעי תגלחת וצפורים אל טהרתו, ולא נתן הבדל ביניהם מה שצריך מצורע מוחלט פריעה ופרימה, ומצורע מוסגר אין צריך זה , מפני שצריך ליתן טעם למה כתב גבי מצורע מוחלט "טמא", דמשמע שאין המצורע מוסגר טמא, והיה קשה דהא גבי מצורע מוסגר כתיב (פסוק ו) "וכבס בגדיו וטהר", אם כן לפני זה היה טמא, וצריך לחלק ביניהם דטומאה של מוחלט יותר, שהרי זקוק לטהרתו תגלחת וצפורים, ולפיכך הוא טמא יותר, כיון שטהרתו יותר חמור. אבל פריעה ופרימה, אין זה שייך אל טהרתו, ולא הוי טומאתו יותר חמור מה שצריך פריעה ופרימה, רק שהוא חובה אל מצורע מוחלט , ובשביל זה לא היה מתורץ קושיא זאת – הרי מצורע מוסגר נמי טמא הוא . ולפיכך לא הזכיר רש"י רק דבר שבו תלוי טהרתו, שכל כך הוא טמא – אלא אם כן גלח את ראשו והביא צפורים , וזהו טמא יותר:

המספחת הזאת. פירוש, כי "מספחת" שם נגע טהור (רש"י פסוק ו), ואיך יאמר שהמספחת היא צרעת, לפיכך הוצרך לפרש ' המספחת הזאת ', רוצה לומר שהיה נראה לנו מספחת וטהור, שהרי טהרנו אותה (פסוק ו), עכשיו ניכר דהוא צרעת:

צרעת לשון נקבה נגע לשון זכר. פירוש, אל תתמה על "נגע צרעת כי תהיה" (פסוק ט), דהוא לשון נקיבה, ולעיל כתיב (ר' פסוק ה) "והנגע הוא עומד בעיניו" דהוא לשון זכר, מפני דצרעת לשון נקיבה, ועליו קאי "תהיה", ונגע לשון זכר, ועליו קאי "עמד בעיניו":