גור אריה על ויקרא יג:כד

סימני שחין וסימני מכוה שוים. כי שניהם נידונים בשער לבן, ובפשיון, ובשבוע אחד ; שאם בשניהם יש שער לבן, הוא טמא מוחלט. ואם אין בו שער לבן, מסגירו. ובסוף שבוע ראשונה, אם פשה – טמא הוא, ואם בעיניו עמד – פוטרו, ואין נותן לו עוד שבוע כמו בעור הבשר, שאם עמד בשבוע ראשונה נותן לו שנית (פסוק ה) . ומפני מה חלקן לשתי פרשיות, הוי למכתב 'ובשר כי יהיה בעורו שחין או מכוה' (כ"ה ברא"ם), אלא לומר שאין מצטרפין: