גור אריה על ויקרא יג:ב

שמות נגעים הם ולבנות זו מזו. פירוש, כדאמרינן בפרק קמא דשבועות (ה ע"ב) ארבע מראות נגעים הם; בהרת – עזה כשלג , והוא אב. שאת – כצמר לבן , והוא אב גם כן, שהרי שניהם כתובים בקרא. ויש תולדה לבהרת, והוא כסיד ההיכל. ותולדה לשאת, והוא כקרום ביצה . ומה שיש להן תולדות, מרבינן שם (ו ע"ב) מדכתיב (להלן יד, נו) "ולספחת" , שהוא לשון טפילה, כדכתיב (ש"א ב, לו) "ספחני נא אל אחת הכהונות" , כלומר שיש טפילה לבהרת, וזהו תולדתו. והטיל הכתוב "ספחת" בין "בהרת" ל"שאת", לומר שיש תולדה לכל אחד ואחד, כך דרשו שם (שבועות ו ע"ב). והשתא, מה שכתב 'שמות נגעים הם', רוצה לומר "בהרת" כך שמה, ו"שאת" גם כן כך שמה, שכל אחד אב, ו"ספחת" – שם הנגע נקרא כן על שם שהוא תולדה . ו'לבנות זו מזו' דקאמר, לא על הסדר הכתובים קאמר , דודאי "בהרת" יותר לבן מן "שאת", דכתיב (פסוק ד) "בהרת לבנה היא", ואין אחרת לבנה כמוה (שבועות ו ע"ב). וכן "שאת", דהוא אב, יותר לבן מן תולדות בהרת , ומכל שכן מן תולדה דידיה , וכדמוכח בפרק קמא דשבועות , אלא שבא ליתן הבדל בין הנגעים, קאמר שהם 'לבנות זו מזו':

אל אהרן גזירת הכתוב. פירוש, למה לאהרן דווקא דהא לא נמסר לאהרן רק דברים שהם צרכי מקדש , אבל מראות נגעים – למה לאהרן דוקא, ותירץ דגזירת הכתוב הוא. אבל אין לומר דלאו דוקא לאהרן ולבניו קאמר, והוא כמו "אל הכהן ואל השופט אשר יהיה בימיך" (ר' דברים יז, ט) , זה אינו, מדכתיב "אל אהרן הכהן", ולא סתם כהן, בודאי גזירת הכתוב דוקא כהן: