גור אריה על ויקרא יג:יא

שלא תאמר וכו'. פירוש, הכתוב שהוצרך לומר "צרעת נושנת היא", ולמה כתב זה, די כשיאמר (פסוק י) "ומחית בשר חי בשאת" , אלא הכתוב מבאר לך שאל תתמה מה שהכתוב נותן סימן טומאה במחיית בשר, ואדרבא, כיון שעלתה ארוכה היה לי לטהר אותה, והיה לך תמיה, לכך הכתוב מבאר אל תתמה, כי מכה ישנה היא. ואין מקום מה שהניח המזרחי בצריך עיון, דהקשה שדברי רש"י סותרים, דלעיל כתב (פסוק י) דמחיית בשר הוא סימן טומאה, וכאן כתב 'כיון שעלתה מחייה אטהרנה', ומשמע דאינה סימן טומאה – רק שהכתוב אומר שלא תטהר אותה, דאין זה קשיא, דודאי סימן טומאה, אלא שהאדם הוא מתמיה על זה שהיה לי לטהר כיון שנראה בריאה, ומכל מקום אדרבא, "צרעת נושנת היא":