גור אריה על ויקרא יא:לה

כלים המטלטלים. פירש רש"י 'מטלטלים', דאי הוי מחובר לקרקע הוי כקרקע (שבת פא.), ואינו מקבל טומאה, כך דעת רש"י. אבל הרמב"ם כתב בפירוש המשניות ממסכת כלים (ספ"ה) 'שכל הכלים המחוברים בארץ טהורים, חוץ מתנור וכירים שפירש הכתוב, [אולם] חוץ מאלה – השורש אצלנו כל המחובר בקרקע כקרקע דמי', עד כאן דברי הרמב"ם. ובאמת יש משניות הרבה דכירה מטמא אף על גב דמחובר בארץ. דתנן בפרק ששי (כלים מ"א) 'ג' פטפוטים בארץ וחברן בטיט להיות שופת עליהן הקדירה – טמאה . קבע ג' מסמרים בארץ טהורה' , דמשמע דכהאי גוונא בפטפוטים טמאה, אף על גב דמסתמא בודאי יש חבור לארץ, דאיך יקבע מסמר בלא חבור בארץ. ועוד תניא בתוספתא (כלים פ"ה מ"א) 'ג' פטפוטים שנתנו בארץ וחברן בטיט – טמאה, ורבי יודא מטהר עד שיחבר זה לזה בטיט' , משמע דתנא קמא איירי שחברן בארץ בטיט, ואפילו הכי טמא לתנא קמא. ואם כן אי אמרינן דכל המחובר לקרקע כקרקע – לא הוי מקבל טומאה . ועוד, דתניא (שם) 'ג' אבנים שחברן זו לזו ולא חברן לקרקע, חברן לקרקע ולא חברן זו לזו, טמאים'. והרי אותן שחברן לקרקע אי אפשר לטלטל אותם כלל, ואפילו הכי טמאים משום כירה: ויותר צריך לי עיון, שהרמב"ם פירש שהוא גזירת הכתוב , מנין זה, דלמה לא נאמר כיון שיש לתנור וכיריים בית קבול – שמקבל הקדירה – טמא, אף על גב שמחובר בארץ, וכן כל כלי אם יש לו בית קבול , והוא מחובר בארץ – טמא, כיון שלא ביטל אותו אצל הארץ, וכך נראה :