גור אריה על ויקרא י:יד

חזה התנופה של שלמי צבור. הקשה הרא"ם, למה לא כלל גם כן בזה זבחי שלמים של נחשון, כמו שכלל (רש"י פסוק יב) המנחה של נחשון ושל שמיני למילואים , ונראה לומר, דגבי מנחה שכתוב (פסוק יב) "קחו את המנחה", ולא פירש איזה מנחה, בודאי קאי על מנחת נחשון בן עמינדב גם כן, דסתמא כתיב "את המנחה", אבל חזה התנופה, כיון דלא כתיב בפירוש תנופה רק בשלמי ישראל, דכתיב (לעיל ט, כא) "ואת החזות ואת שוק הימין הניף אהרן תנופה לפני ה'" , ובקרבן נחשון בן עמינדב לא כתיב תנופה, אין לפרש על קרבן נחשון בן עמינדב, כיון דלא כתיב תנופה גביה. ועוד יש לומר, דכיון שבא להתיר להם אנינות , הייתי אומר דוקא קרבן ישראל גלי לך, אבל לא קרבן נחשון, לכך צריך קרא . אבל קרא ד"חזה התנופה" לא איירי באנינות , דלא קאי עליה "כי כן צויתי" (פסוק יג), ובמנחה שאמר להם חדוש שיאכלו אותה באנינות, צריך לרבות מנחת נחשון, שלא תאמר מה דגלי גלי – דוקא מנחת שמיני יאכלו באנינות, אבל מנחת נחשון לא, אבל חזה התנופה, שלא למדנו חדוש שאינו בשאר שלמים כלל, למה צריך לרבות שלמי נחשון, דמאי שנא שלמי נחשון משלמים אלו : ובתורת כהנים קאמר "את המנחה" (פסוק יב) זו מנחת שמיני, "הנותרת" (שם) זו מנחת נחשון, ורש"י מפיק הכל מן סתם מנחה, ושמא דעת רש"י דסמיך אייתור של "הנותרת" דאתא לרבות מנחת נחשון. ואם תאמר, דילמא קרא לגופיה הוא דאתא , ואין לומר דלא צריך קרא, כיון שכבר כתב בפרשת צו (לעיל ו, ט) שלא הותר להם לאכול רק הנותרת, לא כולה, דזה אינו, דהא גבי "ואכלוה מצות" (פסוק יב) חזר וכתב כאן שלא תאמר כיון שהוא מנחת שעה ואין כיוצא בה לדורות – הוצרך לפרש "ואכלוהו מצות" (רש"י פסוק יב), הכי נמי יש לומר כך (קושית הרא"ם) , אין זה קשיא, דהא כבר הקטירו את הקומץ למזבח, כדכתיב (לעיל ט, יז) "ויקרב את המנחה וימלא כפו ממנה" , ולמה צריך לומר "הנותרת" , אלא ללמד על מנחת נחשון שיאכלוהו מצות הנותרת: