גור אריה על שמות ד:כו

אז הבינה שעל המילה בא להורגו וכו'. הקשה הרא"ם והלא כבר ידעה שעל המילה בא להורגו, דהא אמרה "חתן דמים אתה לי" (פסוק כה) 'אתה גרמת שחתני על ידך נרצח' (רש"י שם), ויראה פירושו דהיתה סבורה כי המלאך בא להורגו בשביל שחטא ולא מל וכבר עבר עבירה זאת, ובשביל זה בא המלאך ורוצה להרוג אותו , לכך קראה את התינוק "חתן דמים" הורג אישי אתה, שעל ידך חתני נרצח בעבור שלא מל אותך. וכשראתה שהיה מניח אותו ולא עשה לו כלום , ראתה 'שעל המילה בא להורגו', פירוש 'על המילה' מה שהוא מעכב את המילה, וזהו נקרא 'על המילה', דחטא שחטא שלא מל – לא נקרא 'על המילה', דמה דהוי הוי, רק נקרא דבא על שחטא . וכך היתה סבורה מתחלה – שכבר נענש בשביל שחטא על המילה , אבל כשראתה שהניח אותו, אם כן לא נענש כבר , ואז ידעה שלא בא על מה שחטא , ולפיכך קראה אותו "חתן דמים למולות". והשתא הוי שפיר, דמתחלה קראה אותו סתמא ד'על ידך חתני נרצח', כלומר בשביל שחטא ונענש על ידך, ולא שבא בשביל חשיבות מצות המילה רק להעניש את משה, וכאשר ראתה שהניח אותו אחר שנימול – אז ידעה דבשביל חשיבות המילה היה, דהיינו מה שמעכב המילה. וחלוק גדול הוא כאשר היה בא על חטא שחטא, דזה לא הוי רק לענוש את האדם החוטא, אבל כשבא על עכוב המילה – אז לא בא לענוש את החוטא, רק משום חשיבות המילה, שהקב"ה חפץ במילה דוקא, ולא היה בא לענוש אחר שתהיה נעשה המצוה , ולפיכך קראו "חתן דמים למולת", כלומר בשביל עכוב המילה שלא נעשה – היה זה :

ואונקלוס תרגם דמים על דם המילה וכו'. והקשה הרא"ם דאם "חתן דמים" הוא רוצה לומר דם המילה, אם כן מה שתרגם 'אתחייב חתנא קטול' באיזה מקום נזכר , ויראה לומר כי מתחלה אמרה (פסוק כה) "חתן דמים אתה לי", ומדאמרה "אתה לי" כך אמרה 'בדמי דמהולתא אתיהב חתנא לנו' , ואחר כך לא אמרה "אתה לי" אלא "חתן דמים אתה למולת", לכך פירשו אלמלא דם המילה, שבו נשאר חיים , היה חייב מיתה בשביל המילה, שעכב המצוה . לכך בזה שאמרה "למולת" הזכיר הכתוב שהיה חייב מיתה . והבן כי אצל הצלתו מן המיתה (פסוק כה) הזכיר הכתוב דמי המילה, שבשביל דמו של בן היה ניצול מן המיתה. ואצל העונש (פסוקנו) הזכיר "למולת", שבשביל מצות המילה שעכב חייב מיתה. ומה שתרגם אונקלוס (פסוק כה) 'אתיהב חתנא לנו', אין פירושו דודאי אתיהב לה, אלא דרך תפילה אמרה זה, דעדיין לא ידעה עד שניצול , ואחר כך אמרה – זה בודאי שבשביל דם המילה ניצול, שאם לא היה דם המילה – היה חייב מיתה, לכך הוצרכה לומר שנית :