גור אריה על שמות לה:א

למחרת יום הכפורים כשירד מן ההר. פירוש, אף על גב שלפני פרשה זאת כתב (ר' לד, לד) "ובבא משה לדבר אתו", וזה היה נוהג תמיד כמו פירש למעלה (רש"י שם, לא-לב), ואם כן קרא אחר יום הכפורים זמן רב מדבר, והווה אמינא דהך קרא "ויקהל" גם כן מדבר אחר יום הכפורים זמן רב, ולכך פירש דהיה זה מיד למחרת יום הכפורים. דאין סברא לומר שיהיה משה מעכב את המצוה שציווה הקב"ה לעשות את המשכן, כי זריזים מקדימין למצוה באותו יום (פסחים ד.) , כל שכן שאין לאחר איזה ימים, לכך אמר שהיה למחרת יום הכפורים ברדתו מן ההר. ואף על גב שפרשה שלפניו מדבר הסדר שהוא אחר יום הכיפורים זמן רב כיצד היה סדר הדבור תמיד, אחר כך חוזר לפרש הדבור שדבר משה לישראל אחר יום הכפורים מיד:

לשון הפעיל וכו' . לא בא לומר שהוא לשון הפעיל, דודאי הוא לשון הפעיל, שהרי "ויקהל" מגזרת לשון הפעיל היא , אלא מפני שביש נוסחאות יש (באונקלוס) 'וכנש' , שהוא לשון קל, ואין הדבר כן, שהרי אינו אוסף האנשים בידים, לכך הוצרך לומר שהוא לשון הפעיל, שהרי אינו אוסף את האנשים בידים אלא על ידי אחר נאספים, והוא הדיבור, שנאספין על ידי דיבור. שאילו היה מאסף אותם בידים – לא היה צריך לומר בזה לשון הפעיל, שהרי הפעולה על ידי עצמו , אבל כיון שהם נאספים על ידי דיבורו, הרי הוא פועל על ידי אחר , וזהו לשון הפעיל, ולפיכך בתרגום יש להיות הנוסחא 'ואכניש כו":