גור אריה על שמות כו:א

ד' מינים אחד של פשתן וכו'. נתבאר למעלה בראש הפרשה אצל "תכלת וארגמן" (לעיל כה, ד) , ועיקר מקומו בפרק בא לו במסכת יומא (עא ע"ב) :

וכל חוט וחוט כפול ששה. בפרק בא לו (יומא עא ע"ב) למדו מדכתיב (להלן לט, כז-כח) "ויעשו את הכתנות שש ואת המצנפת שש ואת פארי מגבעות שש ואת מכנסי הבד שש" , דלא הוי למכתב רק חד "שש", 'ויעשו את הכתנות ואת המצנפת ואת פארי מגבעות ואת מכנסי הבד ואת האבנט שש', ומדכתיב בכל חד וחד "שש" , שמע מינה כולהו לדרשא; חדא לגופיה שיהיה שש . וחדא, שיהיה כל חוט וחוט כפול ששה . וחדא, שיהיה כל שש חוטין שזורין יחד. וחדא, לשאר בגדים שלא נאמר בהן "שש" . וחדא לעכב:

כרובים היו מצויירין בהם כו'. כי על ידי האריגה יכול לעשות שני פרצופים בשני קירות שאינם דומים זה לזה . ומה שאמר 'ארי מכאן ונשר מכאן', בא לפרש שלא תאמר ב' פרצופים שוים, נשר מכאן ונשר מכאן, או ארי מכאן וארי מכאן, שגם זה היה שתי פרצופות , שהרי 'מעשה מחט' צורה אחת מכאן וחלק מכאן , לכך אמר כי מעשה חושב שתי צורות משונות דווקא, כמו ארי מכאן ונשר מכאן, ואם לא כן לא היה "מעשה חושב". וכך איתא בירושלמי דשקלים (פ"ח סה"ב) דזה נקרא "מעשה חושב" טפי : ומה שכתוב "כרבים יעשה אותה", ולעיל פירש (רש"י כה, יח) "כרובים" 'דמות פרצוף תינוק להם', וכאן אמר 'ארי מכאן ונשר מכאן' (קושית הרא"ם), הנה נראה כמו שאמרנו למעלה (פכ"ה אות כג) כי כל הצורות שיש להם פנים נקרא בשם "כרובים", כי דומה פרצוף שלהם לפרצוף תינוק , בפרט צורת שאר בריות שאין פניהם כל כך חשוב כמו פני אדם, שיש לו צורה נאה ויפה, נקראו שאר הבריות "כרובים":